The Voice, שבת 21:15, ערוץ 2
בפעם הראשונה התיישבתי לראות תוכנית שלמה של The Voice, ואי מודה שלא שרדתי. אמנם הייתי שם בהתחלה ובסוף, אבל באמצע היה קצת מסטיק ולי התחשק מזון גורמה. אם לוקחים בחשבון שבסיום התוכנית יש עוד חצי שעה של לרלורים על מה שהיה במהלך השבוע והערב, ניתן לומר שב"רשת" עושים כל מאמץ להיות "קשת" ולסחוט את המיץ ללימונדה הארוכה בתבל.
בחיי שאני לא מבינה מיהם האנשים שמוכנים להקריב שעתיים מחייהם פעמיים בשבוע כדי לצפות בכל מיני צעירים שיודעים או לא יודעים לשיר. כן, זה נחמד להעביר ביקורת על הסטייליסט או הסטייליסטית (בפייסבוק כתב מישהו: "בטח זו אותה אחת שהלבישה את שרה נתניהו"), אבל זה לא מספיק בשביל לא להיחשב סאקרים של ערוץ 2.
מה בכל זאת שווה דיבור:
* הביצוע של עתליה פירס. לא יודעת מי זו, אבל היא שרה יפה.
* גברת פירסינג, הידועה לאנשים מסוימים גם כרוני פרי, שרה את "בדד" של זוהר ארגוב כל כך יפה, שהיתה היחידה שזכתה לאהדת המנטורים כמעט מקיר לקיר (שלומי ברכה לא היה סגור על העניין).
* יעל שושנה כהן הצליחה להחזיק את "תחרות כלבים", למרות אובר דרמטיות ברגעים מסוימים.
* אופיר בן שטרית איכזבה עם "קטונתי" – בחירה בנאלית ומשמימה להפליא. לולא שיקולי הרייטינג היו חלק מהתמונה, היא הייתה צריכה לעוף, לדעתי.
* שלומי ברכה ממש עשה מאמצים לדבר. אני בטוחה שבשביל האיזון היו צריכים לחתוך הרבה ממה שהשופטים האחרים אמרו.
* שלומי שבת לא דיבר כמעט בכלל! יכול להיות שכל הזמן התבלבלו בין השלומים?
* אביב גפן מלא בעצמו עד להחריד. די, רד כבר מהאולימפוס.
* התסרוקת של שרית חדד וגם הבגדים גרמו לה להיראות בול אפרת גוש. משהו שבחיים לא האמנתי שאני אגיד: כמה שהן דומות. אבל למה זה טוב? למה חדד רוצה להיות גוש? מגניבה היא לא תהיה בשום שלב.
* קשה לספור כמה פעמים שרית חדד השתמשה באתגר, לאתגר, מאתגרים, איתגרנו – חייבים לרענן לה את אוצר המילים. וזה שהערב הוקדש להליכה לקצה, זה לא תירוץ. אגב, לדעתכם היא באמת בוחרת את השירים למתמודדים? לי זה נראה כאילו מישהו אחר מופקד על המשימה.
שורה תחתונה: אם יש לכם ערימות כביסה לקפל, שבו מול The Voice. אפשרי גם להאזין תוך שטיפת כלים. אבל יותר מזה? בזבוז זמן משווע. לא שמדובר בתוכנית רעה - הכל בסדר בה. אבל להרוג שעתיים בשביל משהו שהוא רק "בסדר", נראה לי מוגזם. לפרקים זה כמו לראות סרט חסר פואנטה או קומדיה שמצחיקה רק פעם בשלושים דקות. לפרקים זה כמו לקבל סטירה, ולהפנות את גם הלחי השנייה. ובסוף, עם איזה שיר אתה הולך לישון? השיר שאף אחד לא שר שם.