באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

בית הקלפים, HOT VOD ו-yes oh רביעי ב-23:55

בשבועיים האחרונים, לאן שאני לא פונה, אני מקבלת המלצות על הסדרה "בית הקלפים". בפייסבוק, ברדיו, בפינת הקפה – כולם אמרו לי שאני צריכה לראות את הסדרה הזו, כי היא "טובה לפחות כמו____" – השלם את החסר, כל אחד והסדרה האהובה עליו. אז בואו נבהיר משהו מייד:

הבית הלבן זה לא.

הסמויה זה לא.

הגשר זה לא.

אז מה זה כן? קווין ספייסי.

השחקן הזה, אם אוהבים אותו, מתמכרים ל"בית הקלפים". נאמר זאת כך: הוא מתקרב לאיכויות שהביא ג'יימס גנדולפיני ל"הסופרנוס". הוא גם קצת דומה לו חיצונית, אם כי יש לו יותר טוויסט מחויך. כמובן, הוא הרבה יותר מוכר ממה שגנדולפיני היה כשהתחיל לגלם את טוני סופרנו, ולכן גם מזוהה עם דמויות אחרות. כלומר, הוא צריך להתאמץ יותר כדי לשכנע שהוא הדמות שהוא מגלם.

ומיהי הדמות הזו? פרנק אנדרווד, מצליף המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים האמריקני. היה אמור להתמנות למזכיר המדינה עם בחירתו של הנשיא, אבל אופס, מישהו החליט לטרוף את הקלפים מחדש ולתת את הג'וב לנודניק בלונדיני. מי זה שטרף הקלפים? מישהי מעצבנת שהוא בעצמו שכר לעבודה, בזמן שניהל את קמפיין הנשיאות. אז הוא נשאר בבית הנבחרים, ומנצל כל רגע כדי "לתקוע" כל מי שתקע אותו. עד כה ראיתי ארבעה פרקים, וניתן לעשות שהוא עושה זאת במיומנות מרשימה.

גם ב"בית הלבן" עשו ספינים וניסו לשנות את המציאות בכל מיני אמצעים, אבל המשחק היה הרבה פחות מלוכלך. וגם לא תמיד החבר'ה הטובים הצליחו להשיג את המטרה שלהם. לאנדרווד איכשהו הכל מסתדר, כי הוא נורא מתוחכם ונורא מנוסה בכל המשחק הפוליטי. חייבת לומר: זה קצת פוגע באמינות.

בחייו של אנדרווד יש שתי נשים. הראשונה היא אשתו, קלייר, שמגלמת רובין רייט. הם גרים בבית גדול ויפה אבל לא ראוותני. יש להם תשוקה אחד לשנייה, וגם לניצחונות ולמהלכים משמעותיים. אין להם ילדים (ולפחותעד לפרק החמישי אין התייחסות לכך), אבל יש להם שיתוף פעולה מלא שבו הם בוראים כל יום מחדש את העולם שלהם.

האישה השנייה היא זואי ברנס, עיתונאית צעירה ושאפתנית ב"וושינגטון הראלד", שכולם במערכת ייבשו אותה עד שהיא החליטה לעשות מעשה, ללבוש חזיית פוש אפ ולדפוק על הדלת של אנדרווד. מאותו רגע המעמד שלה במערכת העיתון משתפר פלאים, וגם במהדורות הטלוויזיה הארציות והבינלאומיות רצים לראיין אותה.

חייבת לומר שגם זה לא אמין: ממתי בתוכניות בוקר מציינים שם של כתב אנונימי? אם כבר, אומרים את שם העיתון שבו נכתבה הידיעה המרעישה. הרי את הצופים לא מעניין אם מוישה אופניק חשף את טיוטת חוק החינוך או שמה היה זה ג'סטין טימברלייק, ולמנחי הטלוויזיה אין שום עניין לפרגן לפרסונה אחרת מלבד עצמם. בעולם האמיתי, זואי ברנס היתה נשארת די אנונימית. רק סטודנטין לתקשורת היו יודעים מי היא.

עוד דמות שראויה לתשומת לב: פיטר רוסו, חבר קונגרס עם נטיות להסתבך בנהיגה תחת שכרות ועם חיבה לקוקאין. מכיוון שפעם אחת אנדרווד הוא זה ששחרר אותו בערבות, והבטיח לשמור על כך בסוד – רוסו הוא שבוי שלו ונאלץ לעשות כל מה שהוא מבקש ממנו, גם אם זה נוגד את כל המהות של ישיבתו בקונגרס. מרגע שסרח והפך לכלי בידיו של אנדרווד, כל קיומו כמעט מוקדש לקידום האינטרסים הפוליטיים של גיבור הסדרה.

ועם כאלה בחישות, וזה באמת על קצה המזלג, ברור למה אנשים עם אופקים טיפה רחבים – בכל זאת, התככים בבית הנבחרים האמריקני זה לא "עקרות בית נואשות" - מתמכרים לסדרה. אישית לא חושבת שהתמכרתי, אבל בטוחה שאראה את כל 13 הפרקים. במציאות שבה אני מתנהלת, לא יזיק לי ללמוד כמה טריקים משם.

בקטנה: "בית הקלפים" מבוססת על סדרה בריטית. הבמאי דייוויד פינצ'ר ביים כמה פרקים בגרסה האמריקנית. באופן חסר תקדים, חברת נטפליקס רכשה את זכויות השידור הבלעדיות לסדרה תמורת 100 מיליון דולר, התחייבויות להזמנת שתי עונות בהיקף של 13 פרקים כל אחת, והתחייבות לאי התערבות בפיתוח הסדרה. כל פרקי העונה הראשונה עלו החודש בבת אחת באתר של נטפליקס, וגם ב-HOT VOD. כלומר, וזה ניחוש שלי, אחת הדרכים להחזיר את ההשקעה של ה-100 מיליון היא למכור את זכויות השידור לכלי תקשורת שונים ברחבי העולם.