לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה


לך תבין: אנשים לא מגיבים, אבל הקאונטר רץ כמו משוגע. כנראה שיש לו תוכניות

כינוי: 

מין: נקבה

Google:  rav.aruzit



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2013    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2013

אביב חורפי




אולפן שישי, שישי 20:00, ערוץ 2

 

הנושא החם ביותר בפייסבוק שלי היה ההופעה של ח"כ מרב מיכאלי ב"אולפן שישי" – ייצגה את הנשים בכבוד, או לא ייצגה אותן בכבוד. היו דעות לכאן ולכאן, כך שלכמה דקות, היא הפכה הנושא ולא עמנואל רוזן. זה אמנם בלוג טלוויזיה, ורוזן הוא איש טלוויזיה, אבל אני לא בטוחה שזה המקום להתייחס לכל הפרשה – משום שתחושתי היא שעצם העיסוק יצרף אותי לעדת התליינים. לא משנה מה אני חושבת על מעשיו, ולא משנה מה חשבתי עליו כעיתונאי או מגיש. חשוב מה תקבע חקירת המשטרה, והאם יוגש כתב אישום. עד אז, עדיף לשתוק.

אני בכלל רוצה להתייחס למשהו אחר שהיה בסיום התוכנית של אתמול: הכתבה של בן מיטלמן עם אביב גפן. "הילד בן ארבעים" הכריזו באולפן שישי, וזרקו אותנו לתוך כתבה שמורכבת מאלף חתיכות. כמות כזו של חיתוכים והדבקות בכתבה אחת קצרה, כבר מזמן לא ראיתי. אין שום רצף, אין נראטיב ברור. כאילו מיטלמן יצא להכנת הכתבה בלי שמץ של מושג מה הוא רוצה להשיג. "מה שיהיה יהיה, וכבר נתארגן עם זה איכשהו", זו התחושה שקיבלתי.

גפן עצמו שיתף פעולה בצורה מעניינת, כלומר נתן מעצמו הרבה. אבל בניגוד למה שקורה אצל כתב אחר בשם בן - בן שני שמכין כתבות ל"עובדה" – כאן לא הצליחה להתגבש שיחה אינטליגנטית רציפה. אז יש קצת בסופרמרקט, וקצת בבית, וקצת בחוץ, וקצת עם האישה שני שגם היא שיתפה פעולה באופן מעורר הערכה. על הבן דילן שסירב לשתף פעולה "הושחתה" כדקה וחצי, שזה די הרבה זמן בשביל משהו שלא קורה. למה צריך לדוש כל כך הרבה בזה שהילד לא חובב מצלמות? אפילו לא בן שש, מה רוצים ממנו? יותר מעניינת (אותי) השאלה האם העובדה שהוא בן יחיד נובעת מהחלטה מנומקת, והאם יש פה אידיאולוגיה כלשהי.

באופן מוזר, אמו של גפן, נורית גפן, התראיינה בנפרד מהבן. לא רואים שום אינטראקציה ביניהם, וגם לא ברור איפה זה צולם – אצלה בבית, אצלו בבית או אצל מישהו אחר בבית. היא בעיקר מודה בטעויות ובזה שלא הייתה אימא טובה, אבל כל 5-10 שניות חותכים את דבריה, כך שכאשר היא מזילה דמעות אתה לא מבין מאיפה זה בא: עוד לא נבנתה הדרמה, עוד לא הספקנו להיקשר לדמות, לא קיבלנו אף סיפור מהילדות הקשה של אביב אלא רק משפטים קטועים, והופ, דמעות. איך הצופה אמור להזדהות עם הכאב שלה?

ראיתי כבר כמה וכמה כתבות וסרטים על אביב גפן, ובכל זאת ישבתי אתמול דרוכה על הספה, כי הוא מצליח לעניין גם אחרי 24 שנות קריירה. חבל שהכתב לא מצליח לעניין אפילו עשירית מזה.

בקטנה: מיטלמן בכלל מגיע מתחום הספורט. אז איך קיבל כתבת תרבות? איפה אילן לוקאץ'?

נכתב על ידי , 4/5/2013 00:14  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וליאנה ב-10/5/2013 08:28



207,301
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , 30 פלוס , טלוויזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרב-ערוצית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רב-ערוצית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)