
"דדווד", שבת 22:45, ערוץ 3
לסדרת הדגל החדשה של ערוץ 3, "דדווד", קשרו כל כך הרבה כתרים, שלא יכולתי לוותר על צפייה בה. קודם כל, היא מגיעה מבית HBO, חברת הכבלים שהביאה לנו את "הסופרנוס", "עמוק באדמה" ו"סקס והעיר הגדולה", המעולות כולן. שנית, היוצר שלה הוא דיוויד מילץ', שאחראי גם על "NYPD" ו"בלוז לכחולי המדים", ופרק הפיילוט של הסדרה זכה בפרס האמי עבור הבימוי.
שלישית, היא היתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב לסדרה הטובה ביותר ב-2004, והשחקן הראשי איאן מק'שיין זכה באותה תחרות בפרס השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה. ורביעית, היא שונה מכל סדרות המערב שהכרנו עד היום, כיוון שבכל הנוגע לאקדחים ויריות, היא הרבה יותר קטלנית מהסופרנוס. למעשה, אמרו עליה שהיא עושה למערבונים את מה ש"הסופרנוס" עשתה לסרטי המאפיה. ואני הרוסה על "הסופרנוס".
אז ישבתי לראות. השנה היא 1876, הימים הם ימי המערב הפרוע, העיירה היא "דדווד" שבדרום דקוטה, ודייריה הם אנשי השוליים - פושעים, סוחרים מפוקפקים, זונות, עסקנים, חולמים והוזים. כולם רוצים דבר אחד: להתעשר במרוץ לזהב, ולשרוד, כלומר לשלוף ראשונים. "אנחנו כאן מעבר לגבולות החוק", זה המשפט המוביל, וגם מרשלים לשעבר הם חלק מהחגיגה. כאן, שיהיה ברור, הם פושעים כמו כולם, רק עם קצת יותר שכל.
בפרק הראשון מסתמן הפרופיל האנושי של דדווד. הגיבור הראשי הוא הבעלים של המסבאה הקרויה ג'ם, אל סווירנג'ן (מקשיין, שכאמור זכה בפרס). זה שמספיק לומר את שמו כדי שכולם ירעדו, ומספיק לספר שהוא במסבאה כדי להעלות לה את הרייטינג ולהכפיל בה את המכירות, הוא ויילד בילי היקוק (קית קראדין). הוא מחסל חופשי, ובעברו היה מרשל. את התואר הזה הוא חולק יחד עם סת בולוק (טימותי אוליפנט), מרשל לשעבר ממונטנה שהאלימות שלו מנותבת לכיוונים הוגנים יותר. לכל אחד מהם יש את הנספחים שלו, כלומר את החבורה שעוזרת לו להעצים את האיום לפני שליפת האקדח.
איך, להגיד את זה בנימוס, "דדווד" לא תפסה אותי. אף פעם לא הייתי חסידת סדרות המערב הפרוע, וכנראה שאני לא אתחיל גם עכשיו, למרות שבאמת רציתי. יותר מדי דמויות לא מעניינות, יותר מדי עלילות, אף אחד להזדהות איתו או להתעניין בו (אוליפנט חתיך. סו וואט). בקיצור, זה לא זה.
מצד שני: זה פרק הפיילוט. אולי זכה בפרס על הבימוי, אבל יש סיכוי שהוא לא מייצג באמת את הסדרה. לכן, "דדווד" תקבל ממני צ'אנס נוסף, הערב. הפרק השני נקרא "Deep Water", והוא המשך ישיר של הראשון (הבוקר שאחרי), אבל אמור להיות נגיש גם לאלה שפספסו אותו. נחיה (אם לא יירו בנו) ונראה (מי שולף ראשון). אני לא אופטימית.