באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"מבצע סבתא", שבת 20:10, ערוץ הוט סרטים

אחד הסרטים הישראלים שהכי הקסימו אותי בשנים האחרונות, על אף שהוא אינו באורך מלא והותאם לתוך מסגרת של פרויקט טלוויזיוני, הוא "מבצע סבתא". אפילו נזכרתי בו לכמה שניות בהלווייתה של סבתי, שנקברה אף היא בארון עץ (לא מרוסס בספריי כמובן), בקיבוץ באזור אחר לגמרי של הארץ.

סרטו של דרור שאול, שמתנהל סביב סבתא חיה שמתה - צריך להעביר את הסבתא מבית האבות בנתניה לקיבוץ עסיסים שבנגב - הוא סרט שמרכז בתוכו את כל המיתוסים של החברה הישראלית באופן המשעשע ביותר: הלוחם המסוקס שהוא בעצם גבר ילדותי להחריד, מתקין חברת הכבלים שהיא הסמל החדש לחיבור המודרני, הצעיר שנדפק יחד עם האידיאלים, הקיבוץ שאיבד מזמן את הסוציאליזם בשדות האבוקדו, והרבה קומבינות של אח שלי, חברה שלו, אמא שלה שוטרת, אז היא מצאה את הארון של סבתא לפני שפיצצו אותו.

קאסט השחקנים המעולה כולל את רמי הויברגר (האח הבכור והקצין המורעל אלון שגיב), עמי סמולרצ'יק (אח הסנדביץ' שעובד בחברת הכבלים, בני שגיב), צח שפיצן (האח הצעיר עידן שגב, שעובד בפנימייה שבה הילדים מאיימים עליו ולא להפך), עינת ויצמן (החברה של בני), רותם אבוהב (אז רותם איטח, כפקידה היעילה של בני) ורוזינה קמבוס (מזכירת הקיבוץ המעצבנת דבורה).

מתחילתו ועד סופו מלא הסרט בסצנות קאלט, מהישיבה של בני עם המזכירה דבורה כדי שיאשרו לו מקרר, דרך אימוני הג'ודו של חגית שנועלת את הראש של בני (אם כי זה היה לפני שכולם ידעו מי זה אריק זאבי), ועד לריצה שנאלצים לבצע כל משתתפי ההלוויה ממרכז הקיבוץ לבית הקברות, כדי שבני יספיק לעמוד בזמנים של המבצע שלו "מכת שמש".

הסרט הוקרן לראשונה ב-1999 ובכל זאת נראה כאילו הוא היה כאן תמיד. יש כאלה שכבר קראו לו סרט פולחן, יש מי שתימלל אותו, ויש כאלה שרכשו את הדי.וי.די. בכל מקרה, צפייה חוזרת מעניקה 50 דקות קסומות, בטח אחרי כל חג המצות המשפחתי הזה.