באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

רצועת הלייף סטייל של ערוץ 10, ראשון 15:05-17:00

באופן קצת מוזר, את רצועת הלייף הסטייל החדשה של ערוץ 10 ראיתי מייד אחרי פרק של "הדוגמניות" (14% רייטינג, מקום שלישי בדירוג היומי). אוולין הלכה הביתה, הצופים קיבלו הזדמנות להחזיר אחת מהבנות היישר לשלב הגמר, ומיקי בוגנים הצליח להצחיק אותי בפעם האלף. בכל אופן, זו היתה יופי של הכנה לקראת שלוש התוכניות הבאות:

"עשר שנים פחות עשרה ימים" היא הפקה בריטית של צ'אנל פור שבה לוקחים גברת בריטית אחת ועושים לה מייק אובר רציני. עד כאן שום דבר חדש, פורמט שכמעט מיצה את עצמו. אלא שהפעם הגברת מועמדת בכיכר העיר, ועל העוברים ושבים לנחש את גילה. ברני שארפ, שעובדת בבית כלא שמור לנשים ליד מנצ'סטר, זכתה לטווח גילאים מרשים שהממוצע שלו היה 51. המטרה של צוות התוכנית היא לשים אותה במרכז לונדון עשרה ימים אחר כך, ולהגיע לממוצע גיל של 41. הגיל האמיתי שלה, אגב, הוא 45.

מכאן מתחילה מסכת התעללות, סליחה טיפולים, ליצירת המראה החדש של ברני: 16 זריקות בוטוקס מסביב לעיניים (רואים את הרופא מבצע את הפעולה), 40 זריקות סביב השפתיים, הוצאת הכתרים מהפה (גם את זה רואים) ובניית חומר בוהק על השיניים כדי שייצאו לבנות לחלוטין - עניין של 5,000 פאונד. מלבד זאת מצטרפים הספר, המאפרת והסטייליסטית שהיא גם מנחת התוכנית. "בעלות 7,000-7,500 פאונד ברני נראית כמו מיליון דולר", מכריז הקריין, וברקע קרייזי אין לאב של ביונסה. באוקספורד סטריט נותנים לברני את הגיל הממוצע 42. המשימה הושלמה ב-90%, אבל העיקר שברני נראית טוב.

שורה תחתונה: הפקת המקור עכשיו בערוץ 10, החיקוי בקרוב בערוץ 2. אם הייתי בבית בשעת שידור התוכנית, כנראה הייתי צופה בה.

"אופרה" פתחה את העונה ה-19 שלה בספטמבר השנה במהלך השיווקי הכי גדול שנצפה זה שנים, וש בבתי ספר לשיווק ופרסום עוד ילמדו עליו שנים. אתמול אפשר היה לראות איך זה התבצע: אופרה ווינפרי בת ה-51, שאין לי מושג כמה ניתוחים היא עשתה אבל התוצאה 10 מיליון דולר, הזמינה לאולפן שלה 11 אורחים שלא ידעו למה מטיסים אותם לאולפני CBS בשיקגו אבל שמחו לבוא. מקץ דקות ספורות הם גילו שזכו במכונית פונטיאק G6 מודל 2005. על כמה מהם הוקרנו סרטונים קצרים, שבהם הדגימו בני המשפחה את רכבי הטרנטה שבהם נסעו עד לאותו יום.

אחרי הפרסומות הודיעה אופרה שיש לה את המכונית ה-12 לחלק, ועל כן למישהו בקהל עוד יש סיכוי. בקופסה אחת מבין אלה שיחולקו לקהל מחכה המפתח. הקהל, ברובו נשי, היה בהיסטריה. לאולפן נכנסו דיילות וחילקו את הקופסאות הקטנות. אחרי עשר פעמים שבהן אופרה צעקה כמו גננת בגן לפעוטות "אל תפתחו את זה לפני שאני אומרת" ו"אל תנערו את זה", נשמעו התופים והגיעה ההוראה לפתוח. צרחות הגיעו מכל עבר. לכולם היה מפתח בקופסה. באולפן היו 276 צופים.

הרעיון היה פשוט: במקום להשקיע בפרסומות במהלך התוכנית, ג'נרל מוטורס העדיפה להשקיע 28 אלף דולר למכונית, שהם כ-8 מיליון דולר. אחרי הכל, 30 מיליון צופים וסיקור חדשותי נרחב בעקבות התוכנית, שווים את זה. אבל ג'נרל מוטורס לא היתה לבד בסיפור הזה. חברות רבות השתמשו בתוכן שיווקי ב"אופרה", שרצה העונה תחת הסלוגן "החלומות הכי פרועים מתגשמים עכשיו. זה יכול לקרות גם לכם".

לא מתחשק לי לתת פה קרדיט גם לחברות האלה, אבל הן בהחלט עשו מעשים טובים והגשימו חלומות לנערה שחורה חסרת בית שהיא היחידה במשפחתה שסיימה תיכון שלא לדבר על הגיעה לקולג' (אשת הצוות מגשימת החלום: טיירה בנקס); וגם למשפחת טיילור השחורה שמאמצת המון ילדים ועמדה להיות מפונה מביתה (לא קלטתי את שם אשת הצוות, אבל גם היא שחורה). בקיצור: מנחת טלוויזיה שחורה למען השחורים באמריקה. כל הכבוד לה. באמת. וגם לגלגלי הקפיטליזם.

שורה תחתונה: מעניין אם זה היה עובד במזרחית, ואיך בדיוק דודו טופז היה משתלב בזה.

"מדריך הבריאות  I feel" של דפנה שפיגלמן מצא אותי חסרת כוחות אך מלאת תקווה, לקראת האפשרות שהתוכנית, שעסקה הפעם באלרגיות, תעזור לי להיפטר מזו שלי. אפס, כי המשפט היחיד שנשארתי איתו הוא "הגוף רוצה לשנות זיכרונות מהעבר, ועל מנת להתגונן הוא חוסם את מערכת הנשימה ואת חוש הריח". כלומר זו בעיה פסיכולוגית, ורק דמיון מודרך יעזור. אההמ, לא נראה לי.

אחר-כך הגיעה פינת הקאלט (זו רק תוכנית ראשונה, אבל היא תהיה כזו) של ורדה ואמנון ז'קונט. רינת בת ה-35 ממרכז הארץ עם בן זוג בגיל 23, ואביטל בת ה-27 מירושלים (שנשמעת בת 14 מושתלת של ההפקה) שתפסה את הבעל של החברה בוגד בה, לא יצאו עם אף תשובה נורמלית - אבל היה משעשע. מה שהפך את השיבוץ של מיכאל הרסגור ופינתו על האלרגיה של נפוליאון לתמוה. הרבה יותר הגיוני היה לשבץ אחר הזוג ז'קונט את ד"ר אריאל פרקש, הרופא הכי חמוד שראיתי זה שנים (שלא נדע ושלא נראה, טפו טפו טפו), שהביא הרבה קסם לאולפן.

שורה תחתונה: פתיח חמוד, מנחה עם חולצה מהאייטיז, ואנחנו כנראה לא ניפגש יותר אף פעם.