באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"האחיות מגדלנה", חמישי 22:00, ערוץ הוט סרטים

גם בפעם השנייה, "האחיות מגדלנה" הצליח לזעזע אותי. חוסר הצדק, חוסר הישע, האומללות והרוע השאירו אותי מרותקת. כבר בסצנת הפתיחה, שבה גבר שר שיר אירי מסורתי תוך כדי תיפוף על תוף עור, לכבוד חתן וכלה ביום חתונתם, וברקע מבליח לרגע צלב, אפשר להבין איך היופי והרוע מתערבבים ביניהם. השיר אומנם נותן תקווה, אבל האמונה הנוצרית הקתולית האירית נטולת הרחמים מחסלת אותה במהירות. מי שהולכת בדרכו של האל וליתר דיוק בדרכה של הכנסייה, מובטח לה עתיד טוב. מי שתגיע לדרך אחרת, ולא משנה אם מרצונה או לא מרצונה, מקומה הרחק מהעין ומהלב.

קצת רקע: לאחר שפגשה את ישו, בחרה מריה מגדלנה (שהכנסייה הכתירה כזונה) לחזור בתשובה ולכפר על חטאיה בהתמסרות מלאה לאל. באירלנד הוקם מסדר נזירות הנושא את שמה, שאליו הובאו נערות בכפייה על ידי משפחותיהן. משפחות אלה הפנו עורף לבנותיהן אחרי שנאנסו, נכנסו להיריון מחוץ לנישואין, או סתם נחשדו כ"מפתות" גברים. הן הואשמו בהתנהגות בלתי הולמת ומחפירה, ונגזר עליהן להתגורר בין כותלי המנזר - כדי להסיר את הקלון ממשפחותיהן. במנזר הן נענשו בהתעללויות ובהשפלות חוזרות ונשנות, ונידונו לחיים חסרי תקווה ומלאי עבודות פרך. הגורל הזה היה משותף לכ-30,000 נשים איריות, והוא נמשך עד 1996, לא פחות.

"האחיות מגדלנה" ממוקם במחוז דבלין, ותחילתו ב-1964. ארבע דמויות מובילות את הסרט: ברנדט, תלמידה בפנימיית בנות שאוהבת לפלרטט עם הבנים שמעבר לגדר; רוז (ששמה מוחלף לפטרישה כי "יש לנו כאן כבר רוז" וקריספינה (אשר שמה הוחלף מ"הרייט"), שילדו מחוץ לנישואין; ומרגרט, שנאנסה על ידי קרוב משפחה במהלך אותה חתונה. ארבעתן מוצאות את עצמן מנודות מהחברה השמרנית שבה גדלו, ומועברות לבית מגדלנה של הכנסייה הקתולית. שם הן מועסקות בעיקר בכיבוס בגדים, שפשוף רצפות וכל עבודה שיכולה להשפיל אותן. אלה שמנסות להימלט מהמנזר נדחות על ידי משפחתן והחברה, ובסופו של דבר מוחזרות למסדר. שם, כעונש, הנזירות פוצעות אותן וגוזזות את שערן, עד שהכיעור משתלט עליהן ואין סיכוי שיפתו אף גבר.

הגישה ה"שיקומית" של הכנסייה מתגלה כאן במלוא אכזריותה המפלצתית. המשפטים "התפילה, הניקיון והעבודה הן הישועה לתועי הדרך", ו"אתן לא מכבסות כאן, אלא מטהרות את נפשכן מכתמי החטאים שלכן", הם רק תחילת הדרך. אחר-כך אסור לדבר בזמן העבודה, המרדניות שמדברות מקבלות מלקות, וכשמגיעות מכונות הכביסה (שזוכות לברכת קדושה מגוחכת מהכומר), הנזירות עושות לבנות "התעמלות ערב" בעירום מלא, ואז בוחנות למי השדיים הכי גדולים ולמי הכי שעיר למטה. מזלן של כל הנזירות האיריות לדורותיהן שאף אחת מהן לא היתה לידי בזמן שצפיתי בסרט.

הבמאי פיטר מולן - שמופיע בסרט לכמה דקות בתפקיד אביה האלים של אונה, אחת מבנות המנזר שמנסה לברוח ולשוב לביתה - השכיל לייצר סרט שערורייתי שקשה להתעלם ממנו. על כך הוא זכה בפרס תגלית השנה לבמאי בפסטיבל טורונטו 2002, וכן בפרס אריה הזהב לסרט הטוב ביותר, בפסטיבל ונציה 2002. רק על הסצנה שבה באמצע הטקס הדתי של העיירה מתגרד הכומר מהסרפד שמרגרט הכניסה לכביסה שלו, ומתפשט לחלוטין, והצעקות החדות והקצובות של קריספינה "you are not a man of god", היה ראוי הסרט לפרס.

"כשאת אדם מכובד, לא יכולים לעשות לך כלום", מסבירה ברנדט לפטרישה/רוז בסוף הסרט, אחרי שהן כבר נחלצות מהמסדר ועומדות בפני התחלת חייהן החדשים. זה לא לגמרי נכון, אבל כנראה שצריך להתחיל להאמין באיזושהי נקודה.

"האחיות מגדלנה" (The Magdalene Sisters ) בריטניה/אירלנד, 2002. 119 דקות. תסריט ובימוי: פיטר מולן. שחקנים: ג'רלדין מקיואן (האחות ברידג'יט), נורה-ג'יין נון (ברנדט), אן-מארי דאף (מרגרט), איילין וולש (קריספינה), דורותי דאפי (פטרישה/רוז)