באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"8 מייל", חמישי 21:30, ערוץ הוט דרמה

תמיד חיבבתי את אמינם. מאז השיר ההוא שהקפיץ לדיידו את הקריירה, היה ברור לי שמדובר באמן מוכשר. למרות הפה הגדול והמלוכלך, למרות ההסתבכויות, למרות הסצנה שבתוכה הוא מתנהל ואת רובה אני בכלל לא סובלת. אבל כיוון שבדרך כלל אני מגיעה לקולנוע רק אם לוקחים אותי לשם, וכיוון שאף אחד בסביבתי הוא לא חובב אמינם גדול, את "8 מייל", הסרט בכיכובו, לא ראיתי עד אתמול.

הסרט מתרחש בדטרויט, עיר הולדתו של אמינם, ומספר למעשה את סיפורו האישי ואת סיפורם של החולמים באשר הם. אמינם מגלם את ג'ימי סמית ג'וניור, המוכר יותר בכינוי ראביט. אחרי פרידה נוספת מחברתו מג'נין, הוא עובר/חוזר לגור עם אמו (קים בסינג'ר, שקיוותה להציל כאן את הקריירה) ועם אחותו הקטנה לילי באיזה קרוואן אומלל. האם יוצאת עם בחור צעיר, כמעט בגילו של ראביט, שעבר תאונת דרכים ומחכה לצ'ק של הפיצויים, מה שגורם לה לרקום חלומות מנותקים ביג טיים מהמציאות.

בזמן שראביט עובד במפעל לפגושים, הוא מכיר את אלכס (בריטני מרפי, לה זה כנראה עזר לקריירה), צעירה שחולמת להיות דוגמנית בזמן שהוא חולם להיות ראפר עם דמו. באמצע יש הרבה תחרויות פרי סטייל, שאותן מנחה פיוצ'ר, החבר של ראביט, שבסוף מסכים להשתתף בלי לעשות פאדיחות. שניהם יחד עם עוד שלושה צעירים מרכיבים ביחד חבורה קצת משונה של לבנים ושחורים שקוראת לעצמה 313, על שם אזור החיוג של דטרויט. מולם פועלת חבורת העשירים "פרי זון", ובין שתי החבורות מפריד כביש ה"8 מייל" שמחלק את דטרויט לשניים, פיזית וחברתית.

לטעמי הסרט נותן מבט טוב על סצינה שלמה שרוב הזמן התרחשה בחצר האחורית של ארה"ב, אבל היום משתלטת על כל סנטימטר פנוי בבית, ובחצר הקדמית, ועל המדרכה, ועל הכביש, ואצל השכנים. בביקורי היחיד בארה"ב הבנתי שקשה לי לאהוב את העסק, למעט כמה הבלחות בשנה, אבל מהסרט דווקא נהניתי. או במילים אחרות: לא הייתי רוצה לראות אף כוכב נוער או חבורת יפיופים במקום אלה שמופיעים כאן, וכן מעניין אותי סרט שהוא על אמריקה האחרת. אגב, שיר הנושא "lose yourself" זכה באוסקר. ככה שלפחות בקטנה, מישהו שם הסכים איתי.

"8 מייל" (8 Mile), ארה"ב 2002, 110 דקות. בימוי: קרטיס הנסון. תסריט: סקוט סילבר. שחקנים: אמינם (ראביט), קים בסינג'ר (האמא סטפני), בריטני מרפי (אלכס), מקי פייפר (פיוצ'ר), אוואן ג'ונס (צ'דר בוב), עומר בנסון מילר (סול ג'ורג').

בקטנה: מייד אחרי "8 מייל" שידרו את "חתונה פולנית" (1998), שמתרחש אף הוא בדטרויט. זו כמובן היתה דטרויט לבנה לגמרי, נקייה, נעימה, במבט-על (שחזר על עצמו כמה פעמים) אפילו כמעט דומה לאמסטרדם. השחקנית הבולטת היתה קלייר דיינס, הצועניה הסורית היתה מילי אביטל, והסרט עצמו אמריקאי חביב אבל די מיותר ולא נותן שום מבט משמעותי על השונה, במקרה הזה משפחת מהגרים פולנית. בקיצור, ההפך הגמור ל"8 מייל".

למישהו מהשכנים שלי נשברה עכשיו כוס. כנראה שאני צודקת (ושיהיה לכולם במזל).