באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"צהובים", רביעי 21:00, ערוץ 10

ביום רגיל, רינו צרור הוא הפה של המסכנים. במקום שבו יש בעיות, שם הוא נמצא. הצרות של צהלה, אם יש כאלה, לא מעניינות אותו. גם לא איכות החיים של תושבי רעננה, או זיהום האוויר בנאות אפקה. בטח לא מצב ההכנסות של חנויות הדגל בקניון רמת אביב.

אבל אתמול לא היה יום רגיל: אתמול צרור הפגין את כישורי הספורט שלו, כשהעלה את הפרק הראשון בסדרה "צהובים", על החוויה של קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב בליגת האלופות. מצד אחד, היה לו נוח לכנות את זה "סרט מלחמה". מצד שני, גם הוא יודע שפה זה לא בית שאן. אחרי הכל, זה הוא שמגדיר את מכבי, שוב ושוב, כקבוצה הפופולרית בישראל, וגם טורח לפרט את המשכורות של שחקניה ועובדיה.

למי שפספס, הנה הרשימה המעודכנת לעונה שהסתיימה: ברוך דגו - 675 אלף שקל נטו בשנה, ברונו הייס - 675 אלף שקל, ניר קלינגר - 540 אלף שקל, לירן שטראובר - 500 אלף שקל בשנה, ג'ון פנטסיל - 400 אלף שקל בשנה, אבי סטרול - 220 אלף שקל, קובי מוסא - 200 אלף שקל, אלי דריקס - 20 אלף שקל בחודש ברוטו, אבנר טוויטו, מנהל הקבוצה - 12 אלף שקל בחודש ברוטו. השווי של לוני הרציקוביץ' - 350 מיליון שקל הערכה, עשר שנים במכבי תל אביב, השקעה של 100 מיליון שקל מוצהרים. תקציב הקבוצה בשנת ליגת האלופות - 23 מיליון שקל.

אלה סכומים בלתי נתפסים. הדרך היחידה להיכנס לפרופורציות היא לזכור שבקבוצה יש תשעה חיילים. אבל אז נזכרים שיש שישה מתחת לגיל 22 שמרוויחים מאוד יפה, והכל חוזר להתחלה. הדרך היחידה של צרור לצלוח בשלום את קניון רמת אביב היא התזכורת שלבאיירן מינכן, הקבוצה הגרמנית שמככבת בפרק הראשון, יש תקציב שלוקח את כל זה בהליכה. שלא לדבר על המסורת האירופית שנזקפת לזכותה. אכן, סרט מלחמה.

מאז "בעקבות הגביע האבוד" של עמנואל רוזן, ששודרה ממש באותו ערוץ, לא עברו אלא חודשים מעטים. אחרי כל ההוכחות למה לכדורגל הישראלי אין עתיד מזהיר, צרור בא וכאילו לא קרה דבר, מנסה להגיד את ההפך. לפי התזה שלו, יש נחישות, יש עבודה רצינית, יש מומחה לווינריות ויש את לוני מצהלה שאצלו, טוען צרור, "הכסף גדל על העצים" והוא "מכור לכדור כמו נרקומן".

פייר, לא קונה את זה. בטח לא את העובדה שהוא נחמד לכולם כשהוא מראיין אותם, אבל מכניס להם מאחורי הגב עם הקריינות. מילא הטרחנות כשהיא למען החלשים בחברה, אבל למה בענייני כדורגל? מה אשמים האוהדים של מכבי? זו הרי היתה יכולה להיות סדרה כל כך כייפית, כי בסופו של יום מכבי ת"א נתנה הופעה טובה בליגת האלופות, ולא רק במשחק מול יובנטוס שבו עמדתי על הכיסא וצעקתי ושרתי אפילו שקפאו לי הרגלים (ואני אפילו לא אוהדת מכבי, סתם פטריוטית שנגררה למגרש). ובסוף מה? קלינגר אומר לשחקנים שכל אחד מהם יצא גבר בהפסד 1:0 לבאיירן, והוא אוהב גברים?

אין ספק, סרטים דוקומנטריים הם הלהיט העכשווי, וערוץ 10 מצטיין בו. אבל לא כל דוקומנטריסט מתאים לכל סרט. ולפעמים צריך לבלוע את הכבוד, ולזוז קצת הצידה. אחרי הכל, קשה לי להאמין שמישהו רוצה להיות חתום על סרט מלחמה שהפסיד.

רייטינג: 8.1%, מקום שמיני בדירוג היומי