"מר וגברת סמית'", החל מה-16 ביוני בבית הקולנוע הקרוב לבית מגוריכם
אקשן, פיצוצים, יריות - או שאוהבים את זה, או שלא. מי השחקנים, זה כבר פחות חשוב. האם זה יכול להתרחש במציאות, חשוב עוד פחות. כמה שילמו לאיש האפקטים, כבר לא חשוב בכלל. וכשמבינים את זה, מאוד קל ליהנות מהסרט "מר וגברת סמית'".
הרבה רעש גרר הסרט הזה, בלי שום קשר לתכניו. ההאשמה הרווחת היא ששני הגיבורים, בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, החליטו לבדוק איך תעבוד הזוגיות ביניהם גם בחיים האמיתיים - מה שחיבל בנישואיו של פיט לג'ניפר אניסטון, והוביל לפרידה מתוקשרת. מתוקשרת, כי מדובר בשלושה שחקני קולנוע הוליוודיים מאוד מאוד יפים, שמאכלסים דרך קבע את רשימות הנחשקים למיניהם, ושיש להם הרבה מעריצים. אה, והם גם יודעים דבר או שניים על יצירת באזז.
אז עבד להם: בסוף השבוע הראשון להקרנתו בארה"ב, גרף הסרט 51 מיליון דולר (עלות ההפקה, על פי הערכות: 110 מיליון דולר). האם "מר וגברת סמית'" שווה את זה? התשובה לא בהכרח שלילית.
הסרט נפתח בשיחה אצל יועץ הנישואים. לא רואים אותו, רק את המר והגברת, ג'יין וג'ון, שמספרים איך נפגשו, ואיך הסקס (כולל בסופשבוע) וכל שאר השאלות שכנראה שואלים זוג במשבר. אחר כך רואים אותם קצת בבית, וקצת בביצוע משימות בעבודה, כלומר פיצלוח ראשים - שהרי השניים הם שכירי חרב. כמובן שאף אחד מהם לא יודע על עבודתו האמיתית של השני. וזה כנראה יכול לקרות רק באמריקה.
הסרט מתחיל לקבל את האקשן שלו כאשר השניים נשלחים למשימה "משותפת" – כלומר כל אחד מהם נשלח בנפרד להרוג את אותו אדם. באיזשהו שלב הם עולים אחד על השני, ומתחיל להיות שמח. כיוון שאף אחד לא נפצע מי-יודע-מה, רק כמה שריטות פה ושם, והם נשארים יפים עד כאב, לא היה אכפת לי להתחלף איתם. דווקא נראה לי מגניב.
הסרט הזה רווי תרמיות שלהם אחד כלפי השני, וגם קצת כלפי שניהם (ששש... לא מגלה), אבל לא ממש כלפי הצופים. זאת אומרת, אם מישהו ציפה פה לסרט אוסקר, זו בעיה שלו. אחרי הכל, אנחנו בעונת סרטי הקיץ - שנועדו להיות קלילים וכייפים. וזה בדיוק מה ש"מר וגברת סמית" נותן: הנאה צרופה לשעות אחר הצהרים או הערב של אמצע השבוע.
"מר וגברת סמית'", ארה"ב 2005. 120 דקות. במאי: דאג לימן. שחקנים: בראד פיט, אנג'לינה ג'ולי
(אני יודעת שסרטי קולנוע אינם המנדט שלי, אבל היי, עד שאני כבר רואה סרט כמעט לפני כולם, שאני לא אכתוב על זה?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
