באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"אחד על אחד" עם דני ענבר, שבת 14:45, ערוץ חמש פלוס

הפעם הראשונה והאחרונה, כלומר היחידה, שבה בקרתי בקופסה של נתניה, היתה אחרי איזו פעולה במכבי צעיר. הסניף של התנועה היה ממש קרוב לאצטדיון הכדורגל, ביניהם הפרידו רק מגרשי טניס, ובנות נכנסות חינם, אז הלכנו לראות קצת. אני לא זוכרת הרבה מזה, הייתי ילדה. זוכרת רק את האוטובוס של שחקני מכבי תל אביב שמנסה לנסוע בסוף המשחק, ללא הצלחה מרובה.

הרבה שנים עברו מאז, את הקופסה שיפצו טיפ-טיפה אבל לא מספיק. צו סגירה קבוע מרחף מעל המקום שאת הפנסים שלו רואים מהבית של ההורים שלי, ואת השאגות אחרי הגולים בו אפשר לשמוע מהחלון. בשליש האחרון של הליגה לא היו הרבה שאגות: מכבי נתניה היתה ממש גרועה. אבל בכל זאת הקבוצה עלתה לליגת העל. וזה היה בזכות אדם אחד (לטעמי): המאמן ראובן עטר.

התוכנית "אחד על אחד" ששודרה אתמול צולמה זמן קצר לאחר שהובהר סופית שהקבוצה עולה ליגה, מה שהעלה את החשד שמדובר בשידור חוזר. מה גם, שבמהלך השיחה בין דני ענבר לעטר עלתה השאלה האם המאמן יוחתם או לא יוחתם בקבוצה לעונה הבאה. היום אנחנו יודעים שאפשר להיות רגועים, ורק בגלל שאני בן אדם מנומס אני אחסוך מכם את הקללות שהייתי מרביצה על ההנהלה אם היתה מתקבלת החלטה אחרת.

אגב, לא רק אני מנומסת. גם עטר. הוא המאמן הכי נחמד והכי רגוע שאני מכירה, אינטליגנטי מאוד, ולא דומה בשום דבר לשחצנות המלוקקת שנשפכת מניר קלינגר ב"צהובים" של רינו צרור. בלי מותגים, בלי לדפוק הופעות, בלי לדגמן את עצמו - עטר מגיע נקי. ובגלל זה אוהבים אותו. ובגלל זה נחמד לראות ראיון איתו, שבמהלכו מוקרנים הגולים המפוארים שלו ("אני חושב שאני אחד המאמנים היחידים שעדיין מראים את הגולים שלהם כשמשדרים עליהם כתבות").

אז מה אפשר היה ללמוד מהשיחה הזו? שעטר בן ה-36 מרגיש שהוא הציב לעצמו מטרה, לעלות ליגה, והשיג אותה, למרות שזה היה קשה עם 17 (!) שחקנים חדשים בקבוצה. שהוא מאמן עם רגל שמאל, הרגל בה הוא בעט - זאת אומרת עומד על הקווים, ואשכרה מחלק הוראות עם הרגל (אפילו הוא היה משועשע מזה). שהוא הרבה יותר נהנה להיות שחקן, אז גם לא קיללו אותו, אבל זה בסדר, הוא יכול להבין למה מוציאים עליו את התסכולים כמאמן. שהוא נאלץ לעבוד עם תקציב קבוצת אמצע טבלה בליגה הלאומית, אולי קצת יותר. שהוא גר כבר ארבע שנים בקיבוץ, לא רחוק מטירת הכרמל שבה גדל. ושהחלום שלו זה לאמן את נבחרת ישראל בעוד 10-15 שנה.

האמת, אני אשמח אם זה יקרה. ולמרות שענבר לא מראיין גדול, אנדרסטייטמנט, עם מרואיין כמו עטר יצאה לו יופי של תוכנית.