באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"MI-5", רביעי 22:00, ערוץ אקסטרה הוט

אחת המחמאות שאני הכי נהנית לקבל היא שהייתי צריכה להיות בלשית במשטרה. אני אכן אוהבת לאסוף מידע - לא רכילות, מידע פרופר - כדי שאוכל לכלכל את צעדיי במקום העבודה. לעתים אני גם בונה תרחישים, ומנסה לאשש או להפריך אותם. אני לא אוהבת שהם מאוששים. מבחינתי, תמיד עדיף לגלות שהכל היה מופרך ושהכל רק בראש שלי. חבל שלא תמיד זה קורה. בכל מקרה, ההתעסקות כולה מעייפת אותי. אני עושה את זה רק כי אני יודעת שמידע הוא כוח, ולי אין מספיק כוחות אחרים כדי שאוכל לוותר על זה.

חוסר החיבה לאיסוף המידע והצלבתו אינו הסיבה היחידה לכך שאני לא בלשית במשטרה. הסיבה היותר מדויקת היא שאני פחדנית. נדמה לי שכבר כתבתי על זה כאן. אין לי שום בעיה להצהיר על כך שוב. אבל ככל שאני פחדנית במציאות, כך אני נהנית מסדרות משטרה וחקירות. שם אני יכולה לבחון את עצמי מבלי שזאת תהיה המציאות, אלא לשעה קלה בלבד.

בדיוק בגלל זה, נכנעתי שלשום לזפזופ המהיר שלי, ונשארתי על "MI-5" בערוץ אקסטרה הוט. ממה שהצלחתי לראות, היה פרק מצוין. ואז התברר לי שמדובר בפרק האחרון לעונה השנייה, ושלמחרת, כלומר אתמול, מתחילה העונה השלישית. ובכן, היה ברור לחלוטין שאני מצטרפת לחבורה.

"MI-5" מתרחשת, כשמה, בסוכנות ביון בלונדון (MI5 - ריגול פנים, MI6 - ריגול מחוץ למדינה. במקור קוראים לסדרה spooks, אבל בכל מקום מחוץ לבריטניה קוראים לה MI5). מפקד הסוכנות הארי פירס נורה בפרק האחרון של העונה השנייה על ידי סוכן בשם טום קווין, שפחד שהארי יסגיר אותו לשלטונות באשמת רצח שלא ביצע. כדי למנוע את ההסגרה הוא ירה בפירס וברח אל הים. באותו זמן היו בחדר גם שני סוכנים קולגות שלו (זואי ודני).

בפרק הפותח של העונה הזו נאמר שקווין טבע בים הצפוני, אבל אחר כך התברר שהוא חי, ושהארי רק נפצע ולא נהרג, ושכולם ביחד מנסים להוכיח את חפותו של קווין. ברקע, המשרד לביטחון פנים רוקם מזימה לסגור את "MI-5", ולאחד אותו עם שירותים חשאיים אחרים. בקיצור, בחישה פוליטית מוכרת, כדי שאפשר יהיה לשלוט בקלות ולטייח ברגע המתאים.

ההשוואה המתבקשת בין הסדרה הבריטית ל"24" האמריקנית, שמתרחשת ביחידה ללוחמה בטרור, מגלה שלמעשה מדובר בשתי סדרות שונות לחלוטין. קצב אחר, סגנון אחר, וקאסט של שחקנים שפועל כקבוצה, בלי תואם-קיפר סאתרלנד בראש. אם כי, יש שחקן אחד שווה: רופרט פנרי-ג'ונס, שמגלם את אדם קרטר, שהושאל מ-MI6. אבל עיקר ההצלחה שלו היא פסיכולוגית, פחות לוחמנית מזו של ג'ק באואר.

הסדרה כוללת עשרה פרקים לעונה, ובסוף השנה אמורה לעלות עונתה הרביעית בבריטניה. היא זכתה בפרס BAFTA (האקדמיה הבריטית לקולנוע וטלוויזיה( בקטגוריית הדרמה, ובפרס נוסף בקטגוריה "טלוויזיה אינטראקטיבית". פרס נוסף ניתן לה באפריל השנה, בתחרות הבינלאומית לטלוויזיה אינטראקטיבית (International iTV Awards) הנערכת בקאן. ומה אינטראקטיבי בסדרה? צופים בעלי ממיר דיגיטלי יכולים להיות מעורבים בצפייה באמצעות השלט. צופים בבריטניה, זאת אומרת. לא בישראל.

אבל גם בלי האינטראקטיביות, מדובר בסדרה מרתקת, גם למי שאינו אספן מידע וחובב תרחישים ביומיום.

מעניין: בפרק הרביעי של העונה הנוכחית קבוצת אנשי ימין קיצוני ישראלים מנסה לחבל בשיחות השלום בלונדון. במהלך הפרק מתגלה קנוניה בין אנשי ארגון בשם "ועידת נובמבר" ואיל עיתונות בריטי שמרני, כאשר הקבוצה משתילה סוכנים זרים בארגון המגן על זכויות אדם בשטחים (ישודר ב-20 ביולי)