באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

ברשות השידור נזכרו לגבות ממני את האגרה. 409 שקל לשנה הם רוצים, אבל לא מסבירים למה. "נכבדיי, סכם האגרה לשנת 2005 הוא 409 שקל. באמצעות טופס זה תוכלו לשלם את האגרה בשתי דרכים...". כשהופכים את המכתב מגלים שיש עוד כמה דרכים. העיקר שנשלם. ויפה תוכנית אחת קודם. כי "הטלוויזיה הממלכתית שלך ובשבילך".

תרשו לי להגיב כאחרונת הפקאצות: פחחחחחחחחחח.

מה לי ולטלוויזיה הממלכתית? בגלל שהתחלתי עכשיו לראות את "מלאכים באמריקה" אני צריכה לשלם כל כך הרבה? בשביל הזכות לראות את אריק זאבי פעם בארבע שנים? כי את האירוויזיון אפשר לראות ב-BBC Prime, מכבי תל אביב בכדורסל לא מעניינת אותי, חיים יבין מקריא חדשות זה פאסה, ואני לא מצליחה להיזכר בעוד שום תוכנית שראיתי בערוצים 1, 23, ו-33 שאני לא יכולה בלעדיה.

בחיי: אם אפשר היה לנתק אותי מהערוצים הללו, ובמקום זה לקבל חבילת שידור אחרת בכבלים, או אפילו לא לקבל כלום, ובתמורה לא לשלם את האגרה – הייתי עושה את זה. טלוויזיה ממלכתית אלק. שאני אדע מהצרות שלי, כמו שהיה אומר הבוס המזדקן שלי בחנות הספרים הקטנה.

האחריות לכך שקבלתי את מכתב האגרה כעת מוטלת על שר האוצר, בנימין נתניהו, שלפני פחות מחודש אישר לחדש את הגבייה - אחרי שבעה חודשים של מאבק פוליטי על העניין, בינו לבין השר הממונה על רשות השידור, אהוד אולמרט. במהלך כל התקופה הזו תפקדה הרשות ללא כספי אגרה, מה שהיווה איום מתמיד של קיצוצים ועיכובי שכר לעובדיה. מצדי, אפשר היה לסגור אותם וזהו. מי שהוא טוב היה מוצא עבודה בגוף שידור אחר, מי שמספיק זקן יוצא לפנסיה, וכל השאר מתמודדים עם המציאות במקום לתת לנו לסבול ממנה.

אבל למה אני צריכה לשלם?

גלשתי לאתר של רשות השידור, שבו מנסים להצדיק את האנרכוניזם הזה. שם נכתב כך, בלי בושה: "אגרת הטלוויזיה מבטיחה לכם, כי רשות השידור תוכל לשרת אתכם לפי מיטב הכללים המקצועיים, בצורה אובייקטיבית, המאפשרת לכם לקבל תמונת מצב אמיתית על המתרחש במדינה, באיזור ובעולם". ואחר כך, עם עוד פחות בושה, אם יש דבר כזה: "האגרה גם מאפשרת לרשות השידור לקבל מדיניות שידורים, שאינה מושפעת מלחצים של גורמים כלכליים רבי-עוצמה". יה, רייט.

ההמשך: "התמורה שאתם מקבלים עבור האגרה היא ישירה ומיידית, באיכות, בגיוון ובתוכן של שידורי קול ישראל על מגוון רשתותיו ושל הערוץ הראשון כמו גם שידורים בשפות רבות".

ושורת המחץ: "כל זאת תמורת שקל וחצי ליום - פחות ממחצית מחירו של עיתון".