באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

 קולאוטי אתמול. צילום: אתר ONE

"מאלמו-חיפה", רביעי 20:30, ערוץ 5 פלוס

אחרי בצורת קצרה, שמכונה בחיבה עונת המלפפונים (היי, אני אוכלת מלפפון כל בוקר, זה נורא בריא! בלי קונטציות מיניות! אני חותכת את זה לפרוסות), התחילה אתמול עונת הכדורגל האירופית. החלק הרלבנטי לישראל הוא הסיבוב השני של מוקדמות ליגת האלופות, בו אלופת ישראל מכבי חיפה פוגשת את אלופת שבדיה מאלמו.

אותי זה מעניין פעמיים: פעם אחת, כי כמו שכבר גיליתם, אני ילידת חיפה ויש לי חיבה לקבוצה. שלא לדבר על זה שעד עכשיו מכבי נתניה היתה בלאומית, אז הייתי צריכה לעודד מישהי בליגת העל. פעם שנייה, כי אני מתכוונת להגיע לשבדיה מתישהו. נראית לי מדינה נחמדה, וכבר יש כמה דברים שאני ארצה לעשות בשטוקהולם. אומנם בין מאלמו לשטוקהולם מפרידים אי-אילו קילומטרים, אבל זה לא חשוב עכשיו. הייתי מציעה סיבה שלישית, וקוראת לבנות להישאר, אבל לא, אין מי יודע מה חתיכים, בשתי הקבוצות. חוץ ממיכאל זנדברג, אבל לו יש ראש נעל.

בכל אופן, היה משחק מעניין, עם 5 גולים בסך הכול - מה שהבטיח אקשן מהדקה הראשונה והגול של חרזי ועד לדקה ה-44 והגול של קולאוטי. לא סתם יורם ארבל סיכם את המחצית ב"הללויה בייבי" המפורסם שלו. אבל כמו שלימד אותי אבא שלי, צריך קודם לעשות ואחר כך להתלהב, ולכן במחצית השנייה העולם בעיקר היה נגדנו. מה יש, ארבל לא יכול היה להתאפק עם הסופרלטיבים?

גם החבר'ה באולפן - מודי בראון (התגעגעתי), נדב יעקבי וגיא לוי - היו קצת זחוחים. אבל החבר'ה במגרש לא שמעו אותם, ולכן הם המשיכו לנסות ולרוץ ולתקוף את השער. נכון שלא הלך להם, אבל זה היה יותר טוב מכמה משחקים אחרים שיצא לי לראות. חוץ מזה, הרבה יותר נעים לעקוב אחרי רוני לוי מאשר אחרי ניר קלינגר.

אז בסוף זה הסתיים ב-3:2 לשבדים, שזו לא תוצאה כל כך נוראה לחיפה, ויש אפילו סיכוי טוב להצליח במשחק גומלין (חמסה חמסה, טפו טפו טפו) אם החבר'ה ישחקו כמו אתמול ויניב קטן יחזור לעצמו. או כמו שאמר מודי, אפשר להביא את מאלמו לקריית אליעזר ולהגיד להם שזה בלומפילד, הם ממילא לא ישימו לב. האוסמנובסקי הזה אולי יודע לבעוט, אבל זה לא אומר שהוא יותר חכם מבקהאם.

בקטנה: קטע הפרודיה שעשו לונדון וקירשנבאום על טקס הפולסא דנורא היה פשוט מעולה. לדעתי צריך להעלות את זה לרשת ולהתחיל להריץ במיילים (אגב, הם עשו פולסא דנורא גם למאלמו ולמאמן שלהם. לא עבד)