באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"עמוק באדמה", חמישי 23:00, ערוץ 2

ביום חמישי בערב, בשעה שרוב צופי הטלוויזיה ניסו לפענח איך פועל "המוח" של ארז טל, אני הייתי תקועה בפקק מיותר בדרך נמיר, בין שדרות קק"ל לצומת גלילות. על-פי גלגל"צ, הסיבה היתה רמזור קצר. קצר כמו הסבלנות שלי: עונה חדשה של "עמוק באדמה" נחתה בישראל, ולי לא היתה שום כוונה לפספס את זה. נכון, יש וידיאו וכאלה, אבל היי, אני תכננתי לראות את זה יחד עם אימא. וזה הרבה יותר שווה.

בין ברקס אחד למשנהו נזכרתי בפרק האחרון של העונה הקודמת, אותו פרק שראיתי פעמיים: אחת בלונדון, ואחת בישראל. החתונה של האם רות פישר, הקשר המתהדק שוב בין דיוויד לקית', ההפלה שעברה קלייר המלכה והטיול שלה בעולם הבא שמפגיש אותה עם המתים של חייה, כולל עם ליסה, והצורך של נייט ללכת מכות מייד אחרי שהוא מגלה שליסה, אשתו הלא באמת אהובה ובעיקר אם ביתו מיה, מתה.

על כל זה חשבתי, וזה העביר לי טוב את הדקות (אורן וטלי תיזמנו 50 דקות! לי זה לקח 15, מעניין מה אורן וטלי עשו תוך כדי הפקק). בסופו של דבר הפקק השתחרר, ואני הגעתי בול בזמן לנעימת הפתיחה של החבר'ה מ-six feet under. כרגיל הוצג איזשהו מקרה מוות בפתיחה, ולא כרגיל, לא היתה שום התייחסות אליו בהמשך הפרק. בכלל, שום דבר לא היה פה כרגיל, ואם משהו היה דומה לכל זה הרי שזהו רק הפרק הראשון בסדרה, שבו נהרג האב לבית משפחת הקברנים פישר.

יש לו את זה, ליוצר הסדרה אלן בול, ולמרות שעכשיו הוא החליט שנגמר לו (הפרק האחרון של העונה החמישית ובכלל ישודר ב-22 באוגוסט), צריך להגיד לו תודה. אנחנו רק בפתח העונה הרביעית, וכבר קיבלנו את התחלת הבלגן שלו ציפינו: נייט שוכב עם ברנדה, דיוויד מקבל מציצה מקית' במיטת ילדותו, רות גומרת יפה וחזק בזכות ג'ורג', מה שגורם לכל דיירי הבית – להלן ילדיה, והעובד הצעיר והמוזר שלהם שהתחיל איזה רומנצ'יק איתה – להתפלץ לחלוטין. אלה החיים בצל המוות, ולא שלהם, שגורמים לכולם כאן ללכת קצת על הקצה, ועם זאת לנסות להישאר נורמליים.

הפעם זהו הקצה של נייט, שמשקר להורים של ליסה במצח נחושה, מביא להם צנצנת אפר של מישהו שמת ב-1972, ואת ליסה הוא קובר בעצמו, קרוב לאדמה ובלי מחיצות, בדיוק כמו שהיא רצתה. כיוון שקודם שמענו תיאור אובייקטיבי שמדובר בגופה שנראית כמו לווייתן שהתפוצצו לו המעיים, אפשר לתאר – או להדחיק – את עוצמת החוויה. פרק ראשון לעונה חדשה נגמר. מכאן זה הולך להיות הרבה יותר מבולגן, ושום קלישאת-מוות או הומור שחור לא יתארו את זה כמו שצריך. כי כאן אף אחד לא נח, אפילו לא בקבר.