באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"כמעט מפורסמים", ב' 22:00, ערוץ הוט סרטים

כשהייתי קטנה אבל לא כך כך, נגיד בת 17, רציתי להיות יואב קוטנר. כן, כן, זו לא טעות: רציתי להיות זו שמקבלת את כל הדיסקים - אז אלה היו תקליטים - החדשים שיוצאים בעברית, משמיעה אותם, מקדמת את מי שאני רוצה, הולכת לכל ההופעות, יודעת כל דבר שקשור לרוקנרול בעברית, ומחוברת לכולם.

איכשהו זה לא היה פרקטי, אז הסתפקתי בהאזנה לקוטנר, בביקורים באוזן השלישית, בקריאת כל מילה מודפסת שנכתבה על רוקנרול בעברית (לא היה אז אינטרנט), ובעיקר בחלומות. בעיתון בית הספר כתבתי את מדור הרוק, והייתי מאוד גאה בעצמי. ראיתי בזה התחלה. הצרה היא ששם זה פחות או יותר זה נגמר, אם לא לוקחים בחשבון את התחקיר שעשיתי על להקה ישראלית ישנה אחת, בתור עבודת גמר.

בכל מקרה, לא רציתי להיות גרופי או נערת רוק. רציתי להיות זו שכותבת על כל זה. בדיוק כמו וויליאם מילר בן ה-15 ב"כמעט מפורסמים", שהיה לו חלום ובאופן יוצא דופן גם הגשים אותו. עם קצת עזרה מעיתונאי רוק שהעריך את כתיבתו, הוא הגיע למגזין הרולינג סטון, שהזמין ממנו כתבה על להקת סטילווטר, ושילם לו חשבון הוצאות מלא על הצטרפות למסע ההופעות שלה, "כמעט מפורסמים, 73'".

יחד עם הלהקה הוא נסע באוטובוס שזכה לשם "דוריס", ועבר את כל הסקס סמים ורוקנרול. ברגע האמת הוא היה צריך לבחור איזה סיפור לכתוב: את מה שקרה באמת, או את זה שיוציא את החברים החדשים שלו גדולים. "אף פעם אל תשכח שהם לא באמת חברים שלך", הזכיר לו עיתונאי הרוק. "זה לא העולם האמיתי", אמרה לו פני ליין, הגרופי (בעברית זה תורגם "להקנית", אללה איסטור) של סטילווטר. והוא נשאר מבולבל.

הסרט, שיצא בשנת 2000, זכה בפרס האוסקר על התסריט, והיה מועמד לשלושה פרסי אוסקר נוספים, ביניהם לשחקניות המשנה (קייט הדסון ופרנסיס מקדורמנד). פייר, הגיע לו: הוא הצליח לטפל בנושא בצורה מרגשת וככל שאני יודעת, קרובה מאוד לאמת. האמת האמריקנית, זאת אומרת. כי בישראל אין באמת מסעי הופעות כאלה, אפילו לא לשלמה ארצי ושלום חנוך בסיבוב המשותף.

כאן בדרך כלל חוזרים הביתה אחרי ההופעה, אלא אם זה בקרית שמונה ואז ישנים באחד מקיבוצי הסביבה ואוכלים צהרים במסעדה במטולה. שם יש את פני ליין (ליידי גודמן) וחברותיה, ופסקול משובח להפליא, ומערכת כמו רולינג סטון, שיושבת בסן פרנסיסקו, בניגוד מוחלט למעריב את ידיעות שיושבים על אותו ציר תנועה מזוהם בתל אביב.

בתור חובבת מוזיקה, "כמעט מפורסמים" הוא אחד הסרטים הכי נוגעים ללב שיצא לי לראות. במיוחד אהבתי את הציטוט "אני הייתי אמור להיות הסולן, ואתה הגיטריסט אפוף המסתורין". לזה מתכוונים כשאומרים רוק קלאסי.

"כמעט מפורסמים" (Almost Famous), ארה"ב 2000, 122 דקות. תסריט ובימוי: קמרון קרואו. שחקנים: פטריק פוגיט (בתפקיד וויליאם מילר), בילי קראדפ (ראסל, הגיטריסט אפוף המסתורין), פרנסס מק'דרמונד (בתפקיד האם איליין), קייט הדסון (בתפקיד הגרופי פני ליין), ג'ייסון לי (הסולן), מייקל אנגרנו, נח טיילור, אנה פאקווין.