באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

לקראת שידור: "מועדון האידיוטים", שלישי 22:00, ערוץ YES+

כמו שלכל אחד (כמעט) יש את הסדרות האהובות עליו, לכל אחד (כמעט) יש את הספרים האהובים עליו. מבין אלה, יש את אלה שהוא קרא, ופשוט עשו לו טוב על הלב. הכניסו אותו למוד אחר, וסחפו אותו לעולם שונה מהמציאות היומיומית. בשבילי, אחד הספרים הללו הוא "מועדון האידיוטים" של ג'ונתן קו. עם פסקול של קולדפליי ברקע - כן, דווקא הם, ולא הרוק הבריטי של שנות השבעים - מדובר היה בחוויה כמעט חד-פעמית.

עלילתו של "מועדון האידיוטים" מתרחשת בשנות השבעים, בברמינגהם שבבריטניה. במרכז הספר עומד נער בשם בנג'מין טרוטר, חובב מוזיקה וסקרן מטבעו, שלכאבי הגדילה שלו יש סאונד בריטי טיפוסי. לא צריך להיות אנגלופיל כדי לחבב את הספר, צריך פשוט להיזכר איך זה היה פעם אצלכם. נכון שלנו לא היו שביתות של האיגודים או לונדון לנסוע אליה ברכבת כדי להרגיש את הרוקנרול, אבל כנראה שזה בדיוק הקסם של הספר, שיצא לאור ב-2001.

השנה החליטו ב-BBC להפוך אותו למיני-סדרה, שעלתה לאוויר כבר בינואר. בשבוע שעבר היא הגיעה ללוויין, ואני מודה שקצת התרגשתי. הרבה זמן קיוויתי שהספר יהפוך לסרט: זה נראה לי הרבה יותר הגיוני מאשר לחלק אותו לשלושה חלקים. בינתיים, נראה שצדקתי. קצת קשה להתחבר לכל הגיבורים ולהבין את העלילה אם לא קוראים את הספר, שלא לומר להשתעמם ולזפזפ תוך שתי דקות.

מצד שני: צפיתי בפרק הראשון יחד עם חברה שלא קראה את הספר אבל הבינה את ההתרגשות שלי סביב העניין. במפתיע, היא החליטה לראות איתי גם את הפרק השני, שישודר הערב. כנראה שאיכשהו הנערים המתבגרים שרוצים להקים להקה, ומדברים על יס וג'ון אנדרסון, בדיוק בשבוע שהזקן נוחת כאן בארץ (!), הצליחו לרגש אותה קצת. גם התזכורת של ברברלה, הפאב שבו מלקולם מספר לבנג'מין שהוא מתכוון להציע לאחותו לויס נישואים, עוררה בה סוג של געגוע (אולי צריך לציין שבשנה שעברה ביקרנו לראשונה בחיינו בלונדון, והיא מאוד מצאה חן בעינינו).

כמובן שסופו של הפרק, פיצוץ שיזמה המחתרת האירית בפאב בעיר (אירוע שאכן קרה, בנובמבר 1974, ב-Tavern וב-Mulberry Bush), שימח אותה קצת פחות. למעשה, תפקידו להחזיר את הצופים אל המציאות: בזמן שהחבר'ה עסוקים במוזיקה ובבריכת השחייה של בית הספר, חווה בריטניה תהפוכות פוליטיות וכלכליות. בספר הן משתלבות הרבה יותר טוב מאשר בסדרה - כאן הן נראות מודבקות בכוח, כמעט מיותרות, וחבל.

בפרק של הערב, שמתרחש כבר ב-1975, בנג'מין (בן), דאג וקלייר עובדים על עיתון בית-הספר - סט חדש של זיכרונות ברקע - סיסלי עדיין בלתי מושגת, ואבא של דאג סופסוף מזיין את המזכירה מהמפעל על מיטה ולא במכונית. מישהו כבר כתב שאם קן לואץ' היה מביים את זה יכול שהתוצאה היתה יותר טובה, ויכול להיות שהוא צדק. אם זה יקרה עם ספר אחר של קו, "בית השינה", זה יהיה מצוין. בינתיים, צריך להסתפק באידיוטים. בכל זאת, מועדון כזה יש רק אחד, ואי אפשר לוותר עליו