באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"אשמים", רביעי 22:00, אקסטרה הוט

אתמול בערב, קצת אחרי שישראל ניצחה את איי פארו 2:0 (אבל אני לא ראיתי), החלטתי לראות עוד פרק של MI5, סדרת הריגול הבריטית המעולה. שלטוט קצר הבהיר שלא MI5 ולא נעליים: התוכנית סיימה עונה והתחפפה מהמשבצת. במקומה עלתה "אשמים", עוד בריטית אחת של ה-BBC, והשאירה לי שתי ברירות: לתת צ'אנס למבטא, או לחפש מתי משודרת "המרגלים" (היא MI5 בשמה המקורי) בבי.בי.סי פריים.

הלכתי עם המבטא. ולא היה לי מושג למה אני נכנסת: בדרך כלל אני עושה תחקיר קטן, בודקת לפחות מה העלילה של הסדרה. הפעם - כלום. טאבולה ראסה. מכיוון שכך, בדקות הראשונות בעיקר רציתי את הגיבורים האמיצים של MI5 בחזרה (עכשיו אני מבינה שמה שראיתי בשבוע שעבר היה פרק אחרון לעונה), ולא הבנתי מה אני אמורה לעשות עם חבורת בלשים דמיקולו, שבמקרה עובדת במשטרה.

אחר כך קצת התחלתי לחבב את כריסי, הפרטנר והמעריץ של ג'ו. גם ריחמתי עליו, אפילו יותר ממה שריחמתי על אחיו ריי, שהוא המפקד של כולם, ועל אבא שלהם, שוטר בדימוס שהולך ומאבד את זה לרעת האלצהיימר. האבא הזה תמיד מתקשר לכריסי ברגע הלא נכון, למשל כשהוא צריך להודיע לאימא אחת שילדתה בת ה-12 נרצחה, ומנדנד לו כל הזמן שהוא רוצה בייקון.

לשניים יש גם אחות בשם בת' שמייצגת את החשוד ברצח, ויש בחורה אחרת בשם לוסי שחוקרת עם בחור אחר בשם רוברט, וכולם ביחד נראים כמו עוד צוות משטרה משמים - עד שג'ו רוצח את החשוד ברצח, וכריסי מסייע לו. אחרי זמן קצר מתברר שהרוצח אינו הרוצח - יש קלטת שמוכיחה שהוא לא - והכל מסתבך. קאט. עכשיו חכו שבוע לפרק הבא.

"אשמים" היא מיני-סדרה בת ששה פרקים שעלתה לאוויר בנובמבר 2004, ושנכתבה על ידי ביל גלאגר, שיצר גם את "לדפוק שעון" שהוקרנה בארץ בבי.בי.סי פריים. הגרדיאן הכתיר אותה כ"סדרה מרתקת הגובלת בגאונות", הטיימס טען שלא כל יום רואים דבר כזה וש"פעם ב... מגיעה סדרת משטרה שמחייה את הז'אנר", והארץ קרא לה "קשוחה וריאליסטית". יכול להיות שהיא באמת תתגלה ככזו בפרקים הבאים, אולי באותה הזדמנות גם אפשר יהיה להבין אם "אשמים" זה על-שם ג'ו וכריסי (באנגלית קרויה הסדרה Conviction). אבל עד אז, אני אשאר עם המשפט של החשוד ברצח: "הדבר שאתה הכי שונא הוא הדבר שמפניו אתה מפחד בעצמך".