באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"במדינת היהודים", חמישי 21:45, ערוץ 1

זה שהשבוע האחרון לא היה להיטי אתם כבר יודעים, וגם על זה שאפילו צמד הקיאקיסטים לא החדיר בי רוח קרב כבר קראתם. בשלב הזה, לא נשאר לי אלא לפנות להומור, או לנוסטלגיה, או הכי טוב למי שיודע לחבר בין שניהם. המישהו הזה התברר כמודי בראון ב"מדינת היהודים". אומנם שידור חוזר, אבל מי בכלל ראה את השידור הראשון חוץ מהפרק הראשון - אם לא לוקחים בחשבון שפעם ראיתי את מודי בצילומים באזור כיכר רבין.

על כל פנים, הפרק ששודר אתמול עסק בהומור שהתפתח בתחילת שנות השמונים בעקבות מלחמת לבנון ("עדיף לאבד כפר בחיים, מאשר את החיים בכפר"). רוב החבר'ה שגדלו אז והתחילו להצחיק בשנות התשעים, לא היו בוגרי להקות צבאיות. הם היו עמוק בבוץ הלבנוני או בשירות רגיל אחר, ומשם הם שאבו את החומרים שלהם. צביקה הדר, יעקב כהן, אורנה בנאי, דב נבון, טל פרידמן, מנשה נוי, רמי הויברגר. הלהקה הצבאית שלהם היתה בית הספר למשחק.

כך צמחו גם אנשים כמו יוני להב, שכתב את "כולם היו בניי חוץ מנעמי". על מה ההצגה, שואל אותו מודי. "על מוטיב הזין הקטן של הציונות", מגיעה התשובה. שמואל וילוז'ני, לעומת זאת, גילה את החזון ליד ברז כיבוי אש בניו יורק. קטעים מהופעה שלו מ-1992 מזכירים שהומור טוב הוא הומור טוב. הקטע כל כרטיס החנייה כ"מבחן פסיכומטרי תל אביבי", למשל, מחזיק מעמד למרות שהיום יש בעיקר איזי פארק. גם הביצוע של "דוגית שטה, מפרשיה שניים", למרות שזה שיר ישן, ממשיך להצחיק.

ככל שמתקדמת התוכנית, מתבהרת מפת ההשפעות: גיל קופטש העריץ את וילוז'ני. וילוז'ני גילה את יעקב כהן. שלטום אסייג ראה את כהן, שעשה המלט במרוקאית, והבין שגם הוא יכול. עידן אלתרמן התפעל מטל פרידמן ומשה פרסטר. גם יואב צפיר. צביקה הדר התחיל את ז'וז'ו חלסטרה אצל יוני להב וגיא מרוז ב"נייס גיא". לדודו וטמירה ירדני היתה השפעה גדולה מאוד על הסטנד-אפ, ובוודאי על המעבר שלו לטלוויזיה, כמו במקרה של הקומדי סטור. מלחמת המפרץ הוציאה מכולם הומור עצמי טוב ומשחרר - מ"העולם הערב" ובסאם עזיז, ועד ל"זהו זה" והבאבא בובה.

גם לדומינו גרוס יש פינה חמה בלב של רוב האנשים שהוזכרו כאן. גם של מודי, שקטע מהמופע שבו השתתף, "איך זה עובד באמת", נכנס לתוכנית. "פעם צחקתי על האינתיפאדה כעל משחק ספורט, והיום אני משדר ספורט", הוא מתוודה. "הדבר האחרון שחלמתי היה להיות איש בחליפה שמפרסם בנק". זה בסדר, מתחשק לי לומר לו, אוהבים אותך מודי. רק תמשיך לעשות תוכניות כאלה, והחיוך יחזור לי לפרצוף באופן קבוע.