באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"מזרח תיכון חדש", שישי 11:00, ערוץ 24

 יום אחד, כשאפרוש מהמקצוע שלי, ארצה לביים וידיאו קליפים. יש לי כל כך הרבה רעיונות, וכל כל הרבה הערות לקליפים אני רואה, וגם אם יגידו לי שהקשר בין הדמיון למציאות התקציבית נמוך, אני אמשיך לרצות לעשות את זה. אבל בינתיים, כל מה שיש לי זה לזפזפ מדי פעם ל-MTV או ל-VH1, ואז להשוות למה שקורה בערוץ 24.

ובכן, המצב הולך ומשתפר. עדיין צריך פינצטה בשביל לדלות קליפים טובים באמת, אבל משוק מת הפכו הקליפים לשוק חי ובועט שלא מפסיק להצטלם. וכמו בכל שוק, גם כן יש מחלקת ביזאר, והיא מתרכזת ברובה ב"מזרח תיכון חדש" בעריכת אייל שבירו - סוג של גטו מהסוג של "על הדבש ועל הכיפאק" בגלי צה"ל. אם כי כשהרמה סבירה, השירים שכאן כן משובצים גם ברצועות הרגילות (למשל שרית חדד, שעוד נגיע אליה).

אבל בואו נישאר עם ההארד קור של התחום. קחו למשל את "תני לי אהבה" של תמיר גל. אתם לא חייבים להכיר את השיר בשביל לדמיין את הבחורות הבלונדיניות בביקיני, הבירה, מכשירי הסלולר המפונפנים, וההזדמנות של הזמר למזמז בשם האמנות. גל הוא כמובן לא הראשון שעושה את זה. אצל רבים מהזמרים הפחות מוכרים בזמר המזרחי, זה כמעט סטנדרט. לא תמיד זו בלונדינית יפה בביקיני (התנשאי לי לאישה, רגב הוד), אבל תמיד היא והגוף שלה במרכז.

ז'אנר אחר, זול יותר, מתבטא היטב אצל שמעון בוסקילה ב"לא מוותר". פעם אחת בחליפה על רקע לבן, פעם אחת בחולצה מחויטת על רקע שחור, יותר מדי חיוכים, יותר מדי נגנים, פחות מדי חומר מצולם. אומנם אני מחבבת את בוסקילה, ונחמד לראות שהוא נפטר כאן מהתדמית הביישנית שאפיינה אותו בהופעות עם שלמה ארצי, אבל היי, אם אין כסף לקליפ, לא חייבים לצלם אותו.

רון שובל, עוד אחד שאני מחבבת רוב הזמן (איך את מסובבת אותי, את מסובבת!), הלך על שיטה קלה מס' 2: להזמין קהל לכביכול הופעה, ולצלם את הזמר באוטו, את הקהל שמחכה, את הבמה, ההכנות וה"הופעה עצמה", הפעם עם השיר בייבי. בשביל האמנות הכל נצבע בספיה (גוון חום אדמדם סטייל התמונות מסוף הסבנטיז תחילת האייטיז), והנה שיחקנו אותה. ובכן: לא רק שעשו את זה מיליון פעם קודם, זה גם משעמם - עם כל הכבוד לפרחיקולות שיודעות לענטז.

הנס הגיע דווקא מכיוונה של שריד חדד עם "חגיגה". כאן כבר יש לנו את הבמאי טל פיטל, עם ראש קצת יותר יצירתי ותקציב קצת יותר גדול, וגם את גילה אלמגור בתפקיד האימא. הרבה יותר לוקיישנים, בית בגודל האנגר, שימוש בצבעים, ובעיקר: סיפור, שזה אלף-בית לקליפ טוב באמת.

אם רק יהיו יותר אמנים ומנהלים שיבינו שזה מה שצריך - כמובן אחרי שיר טוב עם מילים לא מפגרות - הרצועה הזו יכולה להיות חגיגה מזרחית אמיתית.

בקטנה: "ביחד" של רוי וחברים, שיר לטובת המועצה למען הילד החוסה, הוא שיר מצוין עם קליפ שכולל את רוב הקליברים של ההיפ-הופ המקומי [לא לתפוס אותי במילה עם הז'אנרים]. וזו הזדמנות להודות שאם יש משהו שאני באמת אוהבת, זו תוכנית הרדיו "עסק שחור" של לירון תאני וגורי אלפי, כל יום חמישי בחצות בגלגל"צ. הם גם בדיוק חוגגים עכשיו עשר שנים, כך שמגיעה להם סחתיקה (בעיקר לתאני, גורי רק בשנתיים האחרונות)