באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"כנופיות ניו יורק",  חמישי 21:30, הוט דרמה

הרבה זמן רציתי לראות את הסרט הזה של סקורסזה, שיצא לאקרנים כמעט במקביל ל"תפוס אותי עם תוכל", שאותו כן הלכתי לראות בבית הקולנוע. אומנם הביקורות לא היו להיט, אבל העניין שלי  יורק של אמצע וסוף המאה ה-19, פלוס חיבה לליאונרדו די קפריו ודניאל דיי לואיס, השאירו אצלי רצון בלתי ממומש.

ובכן, מימשתי, וזה לא היה שווה את זה.

קשה לי לשים אצבע על הסיבה. זו לא יכולה להיות קמרון דיאז, שעצבנה אותי גם ב"חיים לא רגילים", אבל בוודאי היא לא תרמה. כן יכול להיות שזו האלימות הבוטה שמילאה את המסך, והפכה את זה ל"סרט בנים" קלאסי. עוד סיבה עלולה להיות האורך. אני לא זוכרת מי מכם זה היה שאמר שהוא רואה סרטים בפאסט פורוורד (אדון החצר?) אבל כאן זה נשמע כמו פתרון מצוין.

בואו ננסה לבדוק את זה דרך העלילה: ברובע הפייב פוינטס נאבקות חמש כנופיות על שליטה, רכוש וגם לא מעט כבוד. הכומר ואלון (ליאם ניסן בתפקיד קטן), שעמד בראש כנופיה אירית-קתולית בשם "הארנבים המתים", נרצח על ידי וויליאם קאטינג הוא ביל הקצב (דיי לואיס), מנהיג הכנופיה הפרוטסטנטית היריבה שנקראה "הילידים". הסצינה הזו מלווה בצילום מרהיב של ניו יורק מושלגת, ועד שהקרב עצמו מתחיל, מרגישים את העוצמות. בזמן שפיכות הדמים פשוט נאלצתי להסתיר את העיניים ולהציץ בין האצבעות.

16 שנה אחר כך מגיע הבן שלו, אמסטרדם (גם כן שם), שאז היה פספוס וראה את הרצח מתרחש לנגד עיניו, כדי לנקום. את ספר התנ"ך שנתן לו הכומר הוא משליך לתעלה משל היה עגבנייה בפרסומת להשפרצת מים, ואל הרובע הוא נכנס בזהות בדויה, והופך לסוס טרויאני כשהוא נכנס לכנופיה של ביל וזוכה לאט לאט באמונו.

כל זה מתרחש על רקע תסיסה פוליטית-מדינית-כלכלית: שנאה כלפי האירים שלא מפסיקים להגיע, ושנאה לגיוס החובה למלחמת האזרחים - מי שעני נאלץ ללכת להילחם, ומי שיש לו כסף משלם 300 דולר ויוצא מזה. מזכיר במידה מסוימת בלבד את המצב היום, שבו לרוב העניים וחסרי היכולת בארה"ב הם אלה שמתגייסים לצבא.

הסרט עצמו לא סבל משום בעיות של עוני. 100 מיליון דולר נשפכו על ההפקה, שבסופו של דבר הביאה הכנסות של כמעט 194 מיליון דולר ברחבי העולם. כנראה שמספיק אנשים רצו לדעת מה קורה כשביל הקצב מגלה את זהותו האמיתית של אמסטרדם. למקרה שיש עוד שלושה אנשים שרוצים לתפוס את השידור החוזר באחד מערוצי הסרטים, אני לא אגלה את התשובה. מה שכן, לביל הזה יש כלל מעניין: "שכבת איתי פעם? לא? אז אל תקראי לי בשמי הפרטי".

אולי זה העניין: יש ב"כנופיות ניו יורק" מספיק משפטים לציטוט, אבל הוא לא עושה מספיק חשק לצטט. יש כמה סצינות שמצולמות מצוין, אבל לא שווה לשבת בשבילן למעלה משעתיים וחצי.

"כנופיות ניו-יורק" (Gangs Of New York), 2002, 168 דקות. במאי: מרטין סקורסזה. שחקנים: ליאונרדו דיקפריו, דניאל דיי לואיס, קמרון דיאז, ליאם ניסן, ג'ים ברודבנט, ג'ון סי. ריילי, הנרי תומאס, ברנדן גליסון. פסקול: U2.