באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

אין לי בעיה להודות בזה: אני אוהבת אירוויזיונים. במיוחד את אלה של סוף שנות השישים עד אמצע סוף שנות השבעים. יש כמה יוצאי דופן מהשנים שאחר כך, אבל אין ספק שתור הזהב של התחרות האירופית הזו כבר עבר מזמן. במיוחד חביבים עליי השירים בצרפתית. מה היו חיינו בלי מרי מרים ואן מארי דוד? גם ג'ני לוגן הצליח לרגש, לדעתי הוא עשה מתיחת פנים, וקליף ריצ'רד, מי ידע שהוא כזה (לא נולדנו בשנתון הנכון, נראה אתכם מזהים מאיפה הציטוט הזה).

אבל בתחרות ה"50 שנה לאירוויזיון" שהתקיימה אתמול הצבעתי דווקא לאבבא, ש"ווטרלו" שלהם מככב אצלי במיני-דיסק בכל יום עבודה ארוך. אין לי מושג אם ההצבעה שלי נקלטה, אבל מה זה חשוב, העיקר הכוונה והעיקר שהם בסוף זכו. תשאלו את המנחים רנארס קופרס וקטרינה לסקניץ', שהעבירו את התחרות בדנמרק בצורה לא הכי חלקה ובכל זאת המשיכו לחייך.

כמובן שהגאווה הגדולה היא שדנה אינטרנשיונל היתה בין 14 המועמדים בתחרות כל הזמנים הזו, וגם פתחה את החלק האמנותי עם הבגד הבלתי אפשרי שעיצב לה ז'ן פול גוטייה. באזור ה-VIP של זוכי השנים הקודמות אפשר היה לראות מדי פעם את פרצופה של גלי עטרי, ובקליפ של ההופעות המוזרות קלטתי את הבטלנים (דטנר וקושניר) ופינג פונג (צ'יקי וגיאגיא).

אבל מספיק עם הפרובינציאליות. אחרי הכל, היו עוד כמה דברים במהלך חמישים שנות הזמר הפופי שחלפו מאז תחרות האירוויזיון הראשונה. למשל, הצמד האידיוטי ניקול והוגו בחליפות סבנטיז כחולות וצמודות ומנצנצות, שייצגו את בלגיה ב-1973 - וטרחו להגיע אתמול עם אותו לבוש מזעזע, ולשחזר את הריקוד שלהם מאז. ובניגוד להם, אן מארי דוד שנראתה מדהים בזמן התחרות בשנות השישים, ונראתה מדהים גם אתמול בשמלה שחורה עם מחשוף ענק.

קצת פחות נחמד היה הקטע שבו אחת מהמועמדות הסופיות, הזמרת הגרמנייה ניקול (זוכת 1982), הודתה לכולם בגרמנית נטולת תרגום. לכו תדעו אם היא לא אמרה שם משהו עלינו. בכלל, תרגום לא היה הצד החזק של התחרות הזה. אבל הפדיחה הגדולה באמת היתה המחאה הפינית - כ-20 גברים בחליפות שחורות עמדו על הבמה, נשמעו כמו תרגיל נשיפות של כיתת דרמה למתחילים, ונראו מזעזע במידה שהצדיקה בהחלט את זה שפינלנד לא זכתה מאז שהחלה להשתתף בתחרות ב-1961.

אבל לא רק בדנמרק עשו פדיחות. גם ערוץ 1, בכשרון מופתי, נתן את שלו ויצא לפרסומות בדיוק כשגלי עטרי עלתה על הבמה, כך שראינו בערך שלוש שניות ממנה וסה טו. ככה יפה? שלא לדבר על התמונה שנתקעה דווקא כשאן מארי דוד חביבתי עלתה לבמה. נו, לפחות הכוריאוגרפיה של הטקס לא היתה גרועה (אבל עוד לא דיברתי על זה עם כוריאוגרפים מקצועיים).

אגב, השירים בתחרות לא בוצעו בלייב על הבמה אלא נראו בקליפ מהתחרות שבה השתתפו, פשוט מפני שלא כל האמנים הסכימו לבוא. אבבא, למשל, לא הסכימו להתאחד, וגם סלין דיון לא נראה לי שהתחשק לה לבוא. מזל שרונן קיטינג החמוד הסכים להבליח, סתם ככה בשביל התוכנית האמנותית. כי האמת, היה די פאדיחה שאחרי הזכייה במקום הפרצופים של חברי אבבא עלה לבמה בחור צעיר שאף אחד לא מכיר.

פאדיחה פה, פאדיחה שם, יותר מדי שירי עבר שאף אחד לא זוכר, ייצוג סביר לישראל, ובסך הכל 14 שירים טובים, שאם היו מעלים אותם על דיסק, רוב הסיכויים שהייתי קונה אותו. ככה סתם, בשביל הכיף.

רייטינג: 20.2%, מקום שלישי בדירוג השבועי