באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"אדולף ואווה", חמישי 19:40, ערוץ 8

מה אווה בראון מצאה באדולף היטלר? כוחניות ומנהיגות זה סקסי, אומר הסרט "אדולף ואווה". כשהיטלר עלה לשלטון הוא היה האיש הנערץ ביותר בגרמניה. וכשהמנהיג הוא רב-מרצחים? מהשאלה הזו הסרט מתעלם. היא אהבה אותו, וזהו.

והיטלר, מה איתו? הוא היה מסוגל לאהוב? לא, לא ממש. ולמה הוא בחר בנערה בת 17 ממינכן? כי הוא חיפש, כהגדרתו "אישה פשוטה וטיפשה", ובשום אופן לא אישה אינטליגנטית, אומר הסרט. חוץ מזה, היו לו כמה פילגשים, אחת מהן היתה האחיינית שלו גלי (geli), וכשהיא גילתה על קיומה של אווה היא התאבדה. גם אווה ניסתה להתאבד בגללו, פעמיים. פעם עם אקדח ופעם עם כדורים. וזה עבד: הוא מייד רץ אליה. פעם אחת קנה לה בית, ופעם שנייה קנה לה כלב.

והנאצים? איפה הם בכל הסיפור הזה? שחקני משנה בלבד. לא חשובים. נא לא להפריע. זה סרט על סיפור אהבה, מוזר ואומלל ככל שיהיה. ולכן, בת הדודה של אווה יכולה להתראיין, כמו גם העוזרת האישית שלה, ומנהל משק הבית של היטלר, ואחד הקצינים ששמרו על הבונקר שלו בברלין והיו שם כשהוא התאבד. כי פה לא שופטים אותם. פה רק בודקים מה זאת אהבה.

"אדולף ואווה" יצא בשנת 2000, וזכה בפרס הביוגרפיה הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים של ניו יורק. כנראה מפני שיחסיהם של בראון והיטלר נותרו חשאיים עד לאחר מותם המשותף, 36 שעות בלבד אחרי שנישאו זה לזו - הוא ביריית אקדח, היא בבליעת רעל. הסרט הגיע לאנשים הכי קרובים שעדיין נותרו בחיים, וזה בוודאי לא היה קל לשכנע אותם לדבר. מצד שני, הוא כולל כל כך הרבה שחזורים בסגנון צילום מיושן, עד שאי אפשר לזהות מה מתוכם הם "צילומי וידאו ביתיים של בראון", כפי שהובטח בקומוניקט.

אבל כאמור, זה לא מה שמשנה. מה שמשנה זה שאין כאן שום ביקורת על אווה בראון, או אפילו סימני שאלה בכל הנוגע לשלטון הנאצי. המלחמה היא אפילו לא רקע בסרט הזה. היא רק תאריכים ועובדות יבשות בזמן שאווה'לה עושה סקי, או מתרחצת באגם, או מטיילת בהרים כדי לחפש תותים ופרחים.

מי שנותן לסרט כזה פרס עושה טעות איומה. ומי שמתגאה בהקרנה שלו, גם כן צריך להציב לעצמו כמה סימני שאלה.