באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"טראפיק", בערוץ הסרטים הקרוב לביתכם

כשסיימתי לראות את "טראפיק" חשבתי שפספסתי משהו בגלל שהייתי עייפה. ככה מסתיים הסרט, אין לו סוף? אחר כך, קצת לפני שנרדמתי, חשבתי שה"אין סוף" הוא בעצם הדרך הטובה ביותר לתאר את המציאות, שתמיד תהיה בתנועה: סוחרי הסמים, הן המקסיקנים והם האמריקנים, ימשיכו לעשות את שלהם ולהינצל מהחוק. המקסיקנים ימשיכו להתעלם מטיפולי הגמילה, המכורים הרי מטפלים בעצמם: לוקחים מנת יתר, ואז יש פחות אנשים לדאוג להם. השוטרים ההגונים המעטים שיש במקסיקו ינסו לתת את חלקם הקטן בתרומה לקהילה, למשל מגרשי בייסבול מוארים. האמריקנים עם הרשות למלחמה בסמים שלהם יהיו מרוצים מטיפולי הגמילה וקבוצות התמיכה, וירגישו שהם עשו את שלהם. וסטיבן סודרברג יצחק על כולם מלמעלה.

אה, ואני אתאהב לחלוטין בבניסיו דל טורו, ואחלום עליו בלילה.

סרט חזק, "טראפיק". לא סתם הוא זכה בארבעה פרסי אוסקר: לבניסיו על "שחקן המשנה", לבמאי סודרברג, לתסריט ולעריכה. אגב בניסיו והתסריט זכו גם בגלובוס הזהב. זה אולי לא הסרט הראשון שתעשיית הסמים של ארה"ב-על-קו-מקסיקו זכתה לו, היא בטח קיבלה אזכורים רבים בסדרות טלוויזיה (מי אמר "המגן" ולא קיבל), אבל אם עד טראפיק "המערב הפרוע" יוחד בעיקר למקסיקו, הרי שכאן גם המערב הלבן, עם הווילה והבריכה והוועד הורים ונשפי ההתרמה לאוריינות למבוגרים, מושחת לא פחות.

הסרט מורכב משלושה סיפורים שבהמשך נשזרים זה בזה, לא מקורי אבל עשוי היטב: רוברט ווייקפילד (מייקל דגלאס) מתמנה לראש הרשות למלחמה בסמים, בזמן שהבת שלו עושה קוק כמו שאני שותה תה ירוק, אולי אפילו יותר מזה. הלנה איילה (קתרין זיטה ג'ונס) מגלה שבעלה נעצר על ידי היחידה הפדרלית למלחמה בסמים על היותו דילר קליבר - כלומר ברון סמים מהזן הוואספי - מעמידה פנים שהיא בשוק, ואז נזכרת באיזו שכונת עוני היא גדלה ומתחילה לשחק אותה קשוחה וגם לנסוע למקסיקו. חוויאר רודריגז (בניסיו דל טורו) הוא שוטר שנלחם בסוחרי הסמים של טיחואנה, משתף פעולה עם מי שצריך מתי שצריך, וכשכבר יש לו הזדמנות לעשות מזה כסף ולהרוויח קצת יותר מ-316 דולר לחודש, הוא נכנס לבריכה ומבקש משהו למען טיחואנה (אכבר מלך, למרות בעיה קלה באמינות).

לפעמים הם נמצאים באותו חדר, לפעמים באותו רחוב, ואין להם מושג אחד מקיומו של השני, או יותר נכון ממידת ההשפעה שיש לאחרים על חייהם. שוב, לא מקורי, אבל עשוי היטב, כלומר מייאש. מישהו קרא לזה "עלון הסברה מטעם האגודה למלחמה בסמים, מוגש בטכניקה קולנועית מושלמת", אבל נראה לי שהמישהו הזה חי בלה לה לנד שלו יותר מדי זמן. או, לחלופין, שהוא בעד סמים.

אצלי סרטים נחלקים לשתי קטגוריות: "טוב שראיתי", ו"למה זה מגיע לי". מעט מאוד פעמים יש קטגוריה שלישית בשם "יישאר איתי לנצח". ובהינתן החלוקה, אני יכולה לומר על "טראפיק": טוב שראיתי, לא רק בגלל בניסיו. ונעבור לקלטת הוידיאו הבאה.

טריוויה: סודרברג צילם את הסרט בעצמו, תחת השם הבדוי פיטר אנדרוז

"טראפיק" (Traffic), ארה"ב 2000. 147 דקות. במאי: סטיבן סודרברג. שחקנים: מייקל דגלאס, בניסיו דל טורו (יקיר הבלוג לחודש הקרוב), קתרין זיטה ג'ונס, דון צ'ידל (מצוין כהרגלו), דניס קוויד, טופר גרייס (כן, ההוא מ"מופע שנות השבעים").