באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"פילדלפיה", שלישי 21:30, ערוץ הוט דרמה

 יום האיידס הבינלאומי יחול מחר, ואני ראיתי אתמול את "פילדלפיה" מ-1993, שזכה בשני פרסי אוסקר, למיטב זכרוני לשחקן הראשי טום הנקס ולברוס ספרינגסטין על הפסקול. עוד מצאתי שם את אנטוניו בנדרס באחד מתפקידיו הראשונים באמריקה, וגם את ברטלי וויטפורד מהבית הלבן. דנזל וושינגטון עשה עבודה מצוינת.

אבל אני הרגשתי שהסרט החשוב הזה מתמסמס לו איפשהו.

קודם כל, כמעט לא היתה שם אהבה בין אנדי בקט (הנקס) לבין זוגו מיגל (בנדרס). בקושי ריקוד סלואו אחד. למה זה? לחולי איידס לא נגמרת האהבה, נכון? המשפט לא התנהל בצורה מספיק מרגשת. והסוף, בכלל לא הבנתי אותו. ומה פתאום כולם עמדו וצחקו שם, כאילו הם לא התאספו לזכרו של אדם שזה עתה מת? ולמה לסיים עם סרטי הילדות שלו, שאפילו אין בהם אזכור - למשל - לטביעות הידיים שלו כילד, על המזרקה שליד הבית?

הסצינה היחידה שבאמת אהבתי היתה הסצינה שבה מריה קלאס שרה אופרה ואנדי מסביר לעורך הדין שלו (וושינגטון) על מה היא שרה. זה היה חזק. טיפה ארוך, אבל חזק.

אבל בשורה התחתונה: לא הזלתי אפילו דמעה אחת, ואני חושדת שזה לא בגלל שהפכתי לאטומה מוחלטת. אני יודעת שטום הנקס הוריד המון במשקל בשביל התפקיד, וזה סרט חשוב והכל, ועדיף שיראו אותו יותר אנשים כי לאולי לאחד מהם ישפיע על האונות במוח, אבל אני עדיין חושבת שאפשר היה לעשות את זה טוב יותר.

"פילדלפיה" (Philadelphia), ארה"ב 1993. 125 דקות. במאי: ג'ונתן דמי שחקנים: טום הנקס, דנזל וושינגטון, אנטוניו בנדרס