באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"להחליף את הבוס", שני 21:30 ושלישי 18:25, ערוץ 8

כמה מכם אוהבים את הבוס שלהם?

אולי מישהו בכל זאת רוצה לקום, רק בשביל למתוח עצמות?

נו, טוב, אני אוותר. קשה לאהוב את הבוס. כי גם אם הוא איש נחמד, בסופו של יום הוא האיש שלא העלה לכם את המשכורת, נתן משימות לא הגיוניות, או פשוט היה נודניק.

באופן אישי, אין לי בעיה להורות לבוס שלי "אל תהיה נודניק", עשיתי גם דברים גרועים מזה. אנחנו עובדים בערך שנתיים וחצי ביחד, ואני חושבת שהוא כבר קלט אותי, ואנחנו זורמים יפה. כשהוא שוכח את הסטטוס-קוו הוא מקבל תזכורת, ומפנים. בתמורה הוא זוכה למסירות מלאה, חריצות, יזמות, ועניין אמיתי בהצלחת המוצר.

לפני למעלה משנה היתה לנו הזדמנות לחוות מעט ממה שחוו העובדים שהמנהלים שלהם השתתפו ב"להחליף את הבוס". הרעיון בתוכנית הבריטית פשוט: שני בוסים מתחלפים בחברות שלהם למשך שבועיים, שבמהלכם הם יכולים לשנות מה שהם רוצים, ולקוות לשיתוף פעולה. אצלנו לא היו חילופי מנהלים אלא הגיעה "מנהלת-יועצת", שעזרה גם לבוס וגם לנו לשנות הרגלי עבודה - חלקם דברים שניסיתי להכניס לבד במשך חודשים ארוכים, ללא הצלחה, ולכן כפי שאתם יכולים להבין, הייתי די מרוצה מכל המהלך.

אבל לא תמיד בוסים חדשים-זמניים זה עסק משמח. קחו למשל את העובדים במשרד הפרסום של לי פק. מדובר במשרד בן שלוש שנים שמעסיק 30 עובדים - שרגילים שמתייעצים איתם בכל דבר, נותנים להם אחריות, ובעיקר לא מתעלמים מהם. פתאום מגיע אליהם מנהל חדש, בריאן דיון, והאיש פשוט קר כמו דג - והוא בכלל לא בריטי!

לבריאן אין בעיה להודות בזה שהוא מרוחק מהעובדים, כי הוא חושב שזה מה שמעניק לו את הסמכות הניהולית. אפילו מהסגן שלו הוא מרוחק, למרות שזה הציע לו בילוי אחר-הצהרים משותף. הנימוק: "אני בן 47, מאוחר מדי לשנות אותי, ואני גם לא רוצה להשתנות". אין ספק, ללכת עם הראש בקיר זה יופי של פתרון, למי שלא אכפת לו שעובדיו יגדירו אותו כ"אדם לא יעיל, שלא יודע לתקשר, ואפילו לא מתייעץ או מדבר איתנו".

בחלק אחר של בריטניה, בחברת דקומטיק הוותיקה לייצור שקיות פלסטיק יוקרתיות, עובדים 18 אנשים שרק מייחלים לרגע שהבוס שלהם יזכור להגיד "בוקר טוב". לכן, אין שום פלא שהם יותר ממאושרים לקבל את פניו של לי, הבוס החדש. הוא לא רק אומר שלום, אלא גם מחלק עוגיות, מקשיב לרעיונות שלהם, מזיז דברים, צובע את דלת הכניסה ומחליף שלטים, מדפיס ברושורים, מארגן אירוע עם ראש העיר, ולקינוח יוצא עם העובדים למשחק באולינג משותף (אצלנו, אגב, זה היה ערב במסעדה). בקיצור, בוס מהאגדות.

אפשר, כמובן, להגיד שהוא מרשה לעצמו לעשות את זה מכיוון שאלה לא העובדים שלו. אבל זה לא יהיה נכון: אנשים קולטים זיוף, והוא היה רחוק ממנו לחלוטין. מעבר לכך, היה ברור שהעובדים שלו התגעגעו אליו. ההסתייגות היחידה היא שאחרי החיים האיומים שלהם עם בריאן, זה לא קשה.

אם בארץ אימצו את "אימא מחליפה", שהיא בעצם שכפול של המקור הבריטי המצוין, ואם "להחליף את הבוס" היא טייק-אוף של האימא הבריטית - אין סיבה שלא יחליפו בוסים גם אצלנו. בתור התחלה הייתי לוקחת את מושיק תאומים לנהל את השופרסל.