"אהבה על המגרש", ראשון 18:34, ערוץ הסרטים
בסוף השבוע יצא לי לשבת ליד שולחן אחד עם אוהד שרוף של מכבי נתניה. הבילוי הלילי התאפשר לא מעט בזכות ניצחונה של הקבוצה 1:0 על הפועל תל אביב. אחרי הכל, מדובר בבן אדם שעוקב כל הזמן, שהולך למגרשים, ושהחברה שלו (שהיא גם חברה שלי) לא יכולה לדבר איתו בשעות מסוימות בשבוע, אם כי הוא כן טורח לעדכן אותה במחצית, אפילו שהיא ממש לא מתעניינת.
פעם הכרתי אוהד כזה של קבוצה אנגלית. אומנם הוא ישראלי שגר בישראל, אבל זה לא מונע ממנו להיות שרוף כמעט כמו המקומיים. יש לו חולצות וצעיפים, קעקוע רלבנטי, והוא עולה על מטוס אחת לכמה זמן כדי לראות את החבר'ה שלו מקרוב. אני לא זוכרת אם זה הוא שהמליץ לי על "אהבה על הדשא", אבל אני יודעת בוודאות שהוא ראה את הסרט.
האמת היא שהגעתי הביתה קצת באיחור, ונראה לי לא לעניין לראות סרט לא מההתחלה, אבל אז הדלקתי את הטלוויזיה רק כדי לקבל מושג כללי, ובסוף נשארתי צמודה עד הרגע האחרון. כיוון שאין לי רבע מושג בתוצאות משחקים של ארסנל, ולא קראתי את הספר "קדחת המגרש" של ניק הורנבי, שעליו מבוסס הסרט, המתח בהחלט היה גדול.
פול אשוורת' (קולין פירת') הוא אוהד כדורגל המנסה לשלב בין האובססיה שלו לארסנל, לבין עבודתו וחיי האהבה הלא-מי-יודע-מה שלו. בן שלושים ומשהו, מלמד אנגלית בבית-הספר ומאמן את קבוצת הכדורגל שלה, וגם מנהל רומן עם שרה, מורה שכמו החברה שלי, לא ממש מתעניינת בכדורגל. היחסים בין פול לשרה הופכים מתוחים כאשר ארסנל מטפסת לראש הטבלה, ונראה שיש לה סיכוי טוב לזכות באליפות, לראשונה זה 18 שנה. אבל אז שרה נכנסת להריון, והם לא ממש יודעים איך להתמודד עם זה. גם כשנדמה להם שהם יודעים, זה לא בדיוק מצליח.
אחת האמירות המובילות שליוו את הסרט היתה שהוא הוציא את אוהדי הכדורגל מן הארון. לא רק תיעוד כמו-דוקומנטרי של נפשו המיוסרת של אוהד ארסנל, אלא גם קומדיה רומנטית שמושכת נשים ועוזרת להן להבין את הגברים חולי הכדורגל.
ובכן, הסרט אכן מביא גם את סיפורן של הנשים שמתחתנות עם הכדורגל, בין אם הן רוצות ובין אם לאו. כפי שקורה ב"אהבה על הדשא", וכפי שראיתי במקרים נוספים במציאות, בסוף הן באמת יודעות לדקלם יופי את המיקום בטבלה ואת התוצאה הרצויה במשחק בשבת הקרובה. במקרה של הסרט, אותו משחק מה-26 במאי 1989: ארסנל היתה צריכה לנצח את ליברפול 2:0 כדי לקחת אליפות.
אבל להגיד שניק הורנבי צריך להיות מרוצה? חוץ מסצנת החגיגות, שגם אותה אפשר היה לצלם הרבה יותר יפה, לא ממש. נדמה לי ש"רווק עם ילד" עשה אותו טיפה יותר מאושר, למרות שפירת' יותר טוב מיו גרנט. מצד שני, כשמישהו הופך את אהבת הכדורגל שלו לסרט, שומדבר לא יכול לאכזב אותו.
בקטנה:
- הורנבי מפציע לשניות אחדות על המסך, כמאמן הקבוצה שהובסה באחד השלבים על ידי קבוצת הכדורגל שמאמן פול.
- מסיבה לא ברורה, השנה יצאה הגרסה האמריקנית של הסרט, עם ג'ימי פלון ודרו בארימור. בלי לראות אפשר לומר: היזהרו מחיקויים.
"אהבה על הדשא" (Fever Pitch), בריטניה 1997. 102 דקות. במאי: דיוויד אוואנס. שחקנים: קולין פירת', רות גמל, מרק סטרונג וסטיבן ריאה.
הבהרה: בין פוסט זה לבין ההפסד המוחץ של בית"ר ירושלים למכבי חיפה אין דבר וחצי דבר. גם לא לעובדה שנולדתי בחיפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
