באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"המרדף - מסע בארץ העפיפונים", ראשון 21:00, ערוץ 10

בסרטו של ניצן הורוביץ צפיתי בעיניים חצי עצומות (בטעות הקלדתי פה חצומות, מילה חדשה), ולא באשמתו. העייפות של יום ראשון והסיבובים למציאת חנייה לא השאירו הרבה סיכוי לסרט המעניין הזה, של כתב ישראלי במסע לתוך ארץ החושך אפגניסטן.

כ-5 מיליון בני אדם מתגוררים בעיר הבירה קאבול, המוזנחת ברמה בלתי ייאמן. ג'יפה מימין וג'יפה משמאל, ביוב ברחובות, פחונים בצדדים, לא צריך לעצום עיניים (בעיקר כי זה מתכון בטוח להירדמות) כדי לדמיין את מה זה מזכיר. אבל אם אתם כבר בעניין של דמיון, אלה שקראו את "רודף העפיפונים" של חאלד חוסייני צריכים לחשוב על אמיר וחסן והגבעה שלהם, שעדיין מתמלאת מדי שישי אחר הצהרים בעפיפונים. התמונות הצבעוניות האלה, על הגבעה המשקיפה על העיר החומה והמכוערת, היו בהחלט רגע מיוחד של קסם. איפה קונים את העפיפונים הללו? ברחוב אחד מלא חנויות דחוקות שכולן מתמחות באותו דבר. אחד המוכרים, חאמד החמוד (!), מסביר שהכי מבוקש אבל בכלל לא הכי זול הוא עפיפון דרוויש, שבמרכזו מופיע דגל ארה"ב בינוני.

אבל אנחנו פה בענייני בום בום בום, סו לט'ס גו באק טו אוסאמה בן לאדן. הטיל הראשון שנועד לפגוע בו נורה כבר לפני ארבע שנים, מאז הוקדשו עוד הרבה מאמצים ועוד הרבה חיילים אמריקנים ויתרו על חופשות מהמדבר, אבל שום תוצאה אמיתית לא נרשמה. הדבר הכי משמעותי הוא שהם למדו לנגן בהרמוניה את "I'm free, free fallin'" של טום פטי.

ומה יש לנשיא אפגניסטן, חמיד קראזי, להגיד בעניין? "אני לא יודע איפה הוא", הוא מנסה לסובב את הורוביץ על האצבע הקטנה, "אבל איפה שהוא לא יהיה אנחנו נמצא אותו". העניין הוא, ואת זה גם הורוביץ יודע, שלא כדאי לאפגנים שאוסאמה ייתפס כל כך מהר: אם זה יקרה, האמריקנים יעזבו את אפגניסטן והסיכוי לקידמה ילך פארש. עדיף שזה ייקח עוד כמה שנים, ואז לא רק קולנוע פארק והקניון סנטר יפעלו, אלא גם עוד כמה מרכזי קניות יותר משוכללים מהשווקים הצפופים של היום - מקסימים ככל שיהיו שוקי השטיחים והציפורים. אולי אפילו יהיה מגרש גולף עם דשא. אולי תהיה יותר מאישה אחת שמועמדת לפרלמנט, והנשים שיצביעו לה לא יגיעו בפנים מכוסות לגמרי.

תזכורת: בן לאדן גויס, הוכשר ומומן על ידי ארה"ב, כחלק מהמאבק שלה בבריה"מ, שטיפחה בסוף שנות השבעים את הקבוצה הנגדית. את המנהרות שה-CIA חפר לו הוא רק שכלל ושיפץ מאז. להתחבא בטורה בורה ולהחליף מקומות בתדירות גבוהה (הורוביץ הצליח לצלם בית אחד שבן לאדן התגורר בו, אבל מרחוק, כי הכל ממוקש) - קטן עליו. חוץ מזה עדיין יש הרבה שבטים מקומיים שמשטפים איתו פעולה.

בקיצור, אין הרבה סיבות לאופטימיות במדינה הזו, מלבד אולי דבר אחד, שגם אליו צריך לנסוע תשע וחצי שעות בדרך עפר משובשת: במיאן, פנינת אפגניסטן. פעם היו בה פסלי בודהה ענקיים, אחר כך הטאליבן הרס הכל, והיום יש צוותים מהמערב שעושים הכל כדי לשחזר את מה שנותר, ובינתיים הצליחו ליצור מערכת הדמיה באמצעות לייזר. ההדמיה הזו ממחישה מה היה כאן ומה יכול להיות, אם רק ייגמר יהיו מספיק אנשים שירצו את זה ומספיק אנשים שלא ירצו להרוס להם.

רייטינג: 9.7%, מקום שמיני בדירוג היומי.

בקטנה: גם אם הייתי סופר עירנית עדיין הייתי מגיעה לאותה מסקנה - הסרט הארוך כמו שרוך של מרטין סקורסזה על בוב דילן הוא שעמום המחץ, עם כל הכבוד לקטעים הנדירים ולתובנות העכשוויות (שהגיעו באזור חצות, כשיצאתי מהמקלחת. "like a rolling stone" בכלל הגיע רבע שעה אחר כך). ערוץ 8 אולי טוב ביחסי ציבור, אבל יס דוקו טוב בבחירת סרטים מעניינים.