באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"קוראים לי ג'ו", רביעי 18:40, ערוץ הוט סרטים

במסגרת הסדרה הנקראת "קולנוע בריטי" צפיתי אתמול בסרט "קוראים לי ג'ו" בבימויו של קן לואץ' שאני די אוהבת ("סיפורים מהמסילה", "מתי נתנשק"). בשורה התחתונה, שוב לא היה סוף אמיתי לסרט. יכול להיות שהבריטים פשוט לא יודעים לגמור?

בכל אופן, במרכז הסרט עומד האלכוהוליסט לשעבר ג'ו (פיטר מולאן שגם קיבל את פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן, וגם ביים אחר כך את "האחיות מגדלנה"). עשרה חודשים עברו מאז שהוא נכנס לתוכנית הגמילה של "אלכוהוליסטים אנונימיים", וכשהוא לא שם הוא מקבל דמי אבטלה, מאמן קבוצת חובבנים שמשחקת כדורגל ממש גרוע, ויש לו חבר טוב אחד בשם שאנקי (גארי לואיס, ששיחק את האבא ב"בילי אליוט").

האושר נכנס אליו הביתה כשהוא פוגש עובדת סוציאלית בשם שרה (לואיז גודול), שמטפלת באחד הנערים שמשחקים בקבוצה שלו. הבעיה היא שעם דמי אבטלה אתה לא יכול להזמין אישה לבילויים רציניים, ועם עבר של אלכוהוליסט אתה לא יכול לצאת איתה לפאב. האמת, מצא חן בעיניי הרעיון של סרט מהממלכה הבריטית שאין בו בירות בכמויות.

בכל אופן, הוא מצליח להסתדר, ולגרום לה להתאהב בו, עד שמגיע הרגע שבו הוא צריך להציל את אותו נער מחבורת סוחרי סמים שהוא חייב לה כסף. ברגע הזה, הוא חוזר לכללים הישנים של השכונה, אלה שבהם היא מסרבת להכיר. יש לזה הרבה קצוות שצריך לסגור, אבל לואץ' סוגר רק קצה אחד וכל היתר נשאר פתוח לדמיונו של הצופה. אני לא אוהבת לדמיין סרטים, בשביל זה יש לי ספרים, ושם הדמיון שלי עובד יופי-יופי.

העלילה מתרחשת בגלזגו, שמעולם לא נראתה אומללה כל כך. פייר, ליד זה נתניה כמעט נראית להיט. לנו לפחות יש טיילת יפה. אבל לפחות בעניין הזה אי אפשר להאשים את לואץ': הוא פשוט מצלם את מה שיש, בלי לסגנן את המציאות ולהפוך אותה ליפה יותר רק לכבוד המצלמה. אבל להגיד שזה הסרט הטוב ביותר שלו? עד כאן.

"קוראים לי ג'ו" (My Name is Joe), בריטניה 1998. 105 דקות. במאי: קן לואץ'. שחקנים: פיטר מולאן, לואיז גודול, גארי לואיס.