ב-1 בינואר 1996 גרתי בדירה בירושלים, והתוכניות האהובות עליי היו "חברים" ו"e.r.". עשר שנים עברו, גרושתו של בראד פיט סגרה את הבסטה, וד"ר קרטר נעלם בלי שום סיבה. ובכל זאת, לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, הנה כמה איחולים לסדרות שאינן יהודיות:
ל"המגן": שתזכו לשנים ארוכות, אמן אמן ואמן. ויק מאקי שולת!!!1
לניפ/טאק: שתעופו מהמסך. אתם מגעילים ומבחילים, נמאס לי כבר לשמוע עליכם בארוחות הצהריים שלי.
ל-e.r.: שתחזרו למסך. השמועה אומרת שלערוץ 10 יש עונה חדשה בקנה. אנא, הביאו את היום, כי לא חלום הוא.
ל"אבודים": שסויר לא ישים על עצמו חולצה לעולם. כנ"ל לגבי סעיד. אה, ושימצאו אתכם כבר.
ל"24": שתזכו לאכול, לשתות, להתקלח, לישון ולדבר על עניינים שאינם ברומו של אקי אבני.
ל"הבית הלבן" ול"זהות בדויה": שתחזרו כבר לברודקאסט. קצת נמאס ממצעד הקלטות, ומהחרדות של הקליט/לא הקליט.
ל"MI5": שתיפטרו מנחמיה שטרסלר. חוץ מזה, אתם מעולים, המשיכו כך.
ל"סטודיו למשחק": שתפסיקו להתחנף לכל מי שבא אליכם. לא כולם כאלה גדולים. ג'יימס גנדולפיני במקרה כן.
ל"הכי גאים שיש": שלא תיפול רוחכם, בריאן קיני עדיין המלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
