באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

לקראת שידור: "מדיום", רביעי 20:45, ערוץ 3

לפני כמעט עשור עלתה לאוויר סדרת סיינס פיקשן בשם "סנטינל". משפט המפתח שלה היה "In the jungles of Peru, the fight for survival heightened his senses. Now, Detective Jim Ellison is a sentinel in the fight for justice". סנטינל, למי שלא יודע, הוא אדם בעל חושים מחודדים במידה שלא תיאמן. הוא יכול לשמוע שיחה בין שני אנשים ממרחק חצי קילומטר, לראות פרטים קטנים מאותו מרחק, ובאופן כללי להרגיש מתי הולך לקרות משהו רע.

ומה עושה אדם עם חושים כאלה? הולך להיות בלש במשטרה, כמו ג'ים אליסון, ומסתיר מעמיתיו את היכולות הללו. כדי שבכל זאת יהיה לו בפני מי לשפוך את הלב, הוא לוקח לעזרתו סטודנט שמבין בדברים האלה בשם בלייר סנדברג, הופך אותו ליועץ משטרתי, ויחד הם פותרים פרשיות פשע מרתקות. הסדרה הזו שרדה שלוש שנים בערוץ UPN, ואז הלכה לעולם שכולו טוב.

היום בערב היא תקום לתחייה תחת השם "מדיום". לא, ג'ים ובלייר לא באמת יחזרו לחיינו - שזה אגב חבל, כי מדובר בסדרת הסיינס פיקשן היחידה שאי פעם אהבתי. אבל כן תבוא אישה (פטרישיה ארקט) בשם אליסון עם כוחות על-טבעיים שמסוגלת לפענח מקרי פשע בחסות התובע הראשי. לה אין שותף, ולכן היא מתייעצת בעיקר עם בעלה, אבל העיקרון דומה. בפרק הראשון היא מתוודעת לכוחות שלה, בפרק השלישי היא כבר חזק בעניינים.

בארה"ב זכתה הסדרה להצלחה גדולה, ארקט קיבלה את פרס האמי, ול-NBC שוב חזר החיוך לפנים אחרי שאיבדו שם את כל האסים הגדולים. פייר, אני לא מבינה את זה (אני והדמות ההיא של עלמה זק מארץ נהדרת). כל פרק 60 דקות, זה כבר מוגזם במונחים של סדרה מהסוג הזה. נכון שסדרות משטרה זה הלהיט עכשיו באמריקה, מחלקן אני אפילו נהנית, אבל בשביל שזה יצליח צריך הרבה יותר אקשן ומתח מיני ממה שארקט מצליחה לשדר.

נו, אז למה זה בכל זאת מצליח? משום שיוצרי הסדרה שיווקו אותה כמבוססת על סיפור אמיתי של המדיום האמיתית אליסון דוביס. הגברת לא רק שעדיין חיה וקיימת, היא גם מפעילה אתר שבו היא מיחצנת את עצמה, מקווה לשבור סטריאוטיפים על התחום ומצטלמת עם פטרישיה. עכשיו לכו תתחרו בזה.

או יותר טוב, תעשו לעצמכם טובה ותוותרו. ממילא כבר שכחתם מה זה ערוץ 3 בממיר, אז אם כבר מפעילים את תאי המוח בכיוון, מוטב שזה יהיה לטובת "המגן".