באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"בחזרה לתחתית", שבת 21:30, ערוץ 8

יש משהו מפתה בלראות את הבוס של הבוס של הבוס שלך עובד כאחד האדם, ולא רק יושב במשרד, מדבר בטלפון ועורך פגישות בבתי קפה או במסעדות נחשבות. אין ספק, ההצלחה של החברה על כתפיו, אבל המשכורת העצומה שלו + רכב צמוד + חשבון הוצאות פתוח, הם לגמרי על כתפינו. כן, הוא עובד קשה. אבל העבודה שלו אינה קשה פיזית, ובכל זאת היא מתגמלת הרבה יותר.

יש עובדים שזה גורם להם לתסכול עמוק. הם מעדיפים לא לראות את הפרצוף של בעל הבית, כדי לא להיזכר בכל זה. לא לראות את השעון היוקרתי על היד, את החליפה והעניבה, את הרכב בחנייה השמורה. מילא שאתה עובד כמו חמור, לזה מתרגלים כשאין ברירה, אבל למה לראות איך חי הסוס האציל, או האריה השואג, כל אחד והדימוי שלו.

בדיוק על זה מתבססת הסדרה "בחזרה לתחתית", פורמט של ה-BBC בלבוש ישראלי: היא לוקחת את הבוס, ומורידה אותו אל העובדים. לא בסיור שגרתי, שבו כולם מחייכים והחיים נראים נפלא, אלא כאחד העובדים שצריך לשמוע צרות של לקוחות, לנסוע לתקן, להרכיב מוצרים במפעל. אין לי ספק שהרבה בוסים אמרו "לא" ליוצרי הסדרה, תור בן מיור וליאור שפר, אבל כמה אמיצים הסכימו לשתף פעולה, ורק על זה הם ראויים להערכה. אתמול זה היה לוי קושניר, מנכ"ל תדיראן אמפא.

היום שלו התחיל בשירות הלקוחות, מה שהלחיץ כמובן את רוב העובדות. בכל זאת, מה תעשי כשלידך יושב הבוס ומקשיב, על הקו מבקש ממך לקוח שהמקרר שלו "יפסיק לעשות פיפי", ומרחוק האחראי משמרת צועק לך לסיים את השיחה כי היא כבר מתארכת מעבר למותר? מזל שהבוס הוא היום מתלמד, וככזה הוא גם מציג את עצמו ללקוח. אחר כך הוא יעשה את המכירה הראשונה, וכולם ימחאו לו כפיים. אצלו זו באמת שמחה. אצל המוכרנים זה עוד 20 שקל למשכורת (לא נאמר אם יש להם משכורת בסיס. אם כן, היא בוודאי נמוכה).

ביום השני נסע קושניר עם טכנאי לתקן תקלות ברחבי הצפון, לא לפני שזה קרא את תפילת הדרך. בין תיקון לתיקון הם מנסים למכור משהו בשם יוזילטור. הטכנאי מוכר על הדרך החיובית: מדובר במכשיר שעוזר להאריך את חיי המדף של הירקות. קושניר נדבק לשלילי: מונע ריחות. גם כשהטכנאי מתקן אותו הוא לא קולט, ונשאר עם המנטרה שלו. זו לא החוכמה היחידה שהוא יכול ללמוד מהטכנאי שלו, כפי שמתברר בהמשך, אבל זה כנראה כבר לא יקרה בגלגול הזה. קושניר יותר מדי שבוי בסכמות שלו. זה כמובן גם מוביל לכך ששום דבר משמעותי לא ישתנה בתנאי העובדים עם סיום הצילומים.

לא היה צריך לראות את קושניר בבגדי פועל ייצור במפעל בעפולה - הוא לא הוריד את השעון היוקרתי - כדי לדעת את זה. מנהל העבודה הזהיר אותו שיהיה קשה, אבל הוא ביטל את הדברים בזלזול. נו, בוודאי: הוא לא זה שצריך לקרוע כל יום גליל מסקנטייפ עם השיניים. אני, קריעה אחת עושה לי כאב ראש עצום. קושניר, אחרי כמה קריעות נשבר. מה יגידו העובדים? יבקשו שינוי נהלים, העלאה במשכורת, אולי עבודה לאישה. שום דבר מכל זה לא ייצא לפועל, מקסימום עוד לחמנייה בבוקר.

הם ימשיכו עם משכורת מינימום, 3,500 שקל בחודש, הוא ימשיך עם מיליון שקל בשנה. כן, זה היחס, ושום מסיבה לעובדים לא תשנה את זה. אפשר היה לראות כמה הם אבודים שם, מרגישים לא שייכים. אולי פרס "עובד מצטיין" ומערכת סטריאו יספקו להם חיוך ליום אחד. אבל האמת היא שאחרי "בחזרה לתחתית", קשה שלא לצאת אנטי קפיטליסטים.

כן, אפילו אני.