באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"להשיג קרטייה", ראשון 19:30, ערוץ 8

בנסיעה האחרונה שלי לפריז יצא לי להסתובב רוב הזמן עם בחור נחמד. באחד הימים הוא לקח אותי לפלאס ונדום, ושם החליט שאנחנו ממש, אבל ממש, חייבים להיכנס לחנות של קרטייה. למרות שאני לא בעד להיכנס לחנויות רק בשביל לשטוף עיניים, כוחות התנגדות לא היו לי. כלומר, נכנסנו.

ולא שזה היה קל להיכנס: את הדלת פתח לנו שוער מיוחד. אחר כך עברנו במבואה שבה עמדו עוד שתי נשים וגבר. הבחור שאיתי אמר להם שרק באנו להסתכל, כאילו שהם היו יכולים לחשוב אחרת. בתוך ארונות זכוכית נחו מיטב תכשיטי היוקרה. בסמוך לכל קבוצת ארונות ישבו איש או אישה ליד שולחן עבודה. מאמצע הקיר הרחוק יצא גרם מדרגות כלפי מעלה, לקומה שנייה שבה חדרי זכוכית צמודים זה לזה. שם סוגרים את העסקאות הגדולות באמת.

יחד העמדנו פנים שאנחנו מתרגשים מהעיצוב של קרטייה שנועד במיוחד לחנות הזו ונמכר רק בה. ניסינו לבחור שרשראות, ובחנו שעונים. אני השתדלתי שטבעת הקריסטלים שלי תנצנץ כמה שיותר. לא נראה לי שמישהו קנה את זה.

זו אכן היתה חוויה חד-פעמית, מפני שלא נראה לי שארנו במברג'ה אי פעם יזמין אותנו למסיבות שהוא מארגן לעשירי העולם, במטרה לגרום להם להוציא את הארנק ואת הכסף. במברג'ה הוא היחצ"ן של קרטייה בבריטניה, וב-20 השנים האחרונות, אחת לשנה הוא נפגש עם המלכה, שמעניקה את הפרסים בטורניר הפולו שקרטייה מארגנת - ושהנסיך הארי משתתף בו. שאר בני המלוכה באים לצפות.

הנאמנות של בית המלוכה היא מתת שמיים בעבור במברג'ה הצרפתי, ובוודאי בעבור קרטייה: בעולם של תחרות מול טיפאני ובולגרי, ובתי האופנה שמשיקים קולקציות כמו שאנל, גוצ'י, דיור ולואי ויטון, קשה מאוד לגרור את הסלבריטיז ולשכנע אותם שדווקא קרטייה הוא הדרך הנכונה לגלאמור.

בלואי ויטון, למשל, שכרו את מארק ג'ייקובס לא רק בשביל העיצובים אלא גם בשביל התכשיטים. לערב ההשקה של קולקציית התכשיטים המלוטשים בפריז (נדמה לי שהייתי ליד החנות שבה נערכה ההשקה וויתרתי, זה מפני שהבחור לא היה שם להכריח אותי), הגיעו קתרין דנב, ואל קילמר ובריאן פרי. שווי התכשיטים: מ-300 ליש"ט ועד 100 אלף. תגובתו של במברג'ה: "זה נחמד, אך לא מתחרה בנו, ועדיין לא מהווה איום מבחינתנו". יה, רייט.

מתברר שגם בעולם היוקרה אפשר לעשות טעויות פטאליות, כמו למשל המהלך של קרטייה להעלמת "מחירי הפתיחה" - אותם מחירים "נמוכים" של 200 ליש"ט שמהם אפשר למשוך את הקונים ליותר. ההכנסה ממוצרים חדשים, שאמורה לעמוד על 50%, ירדה אז ל-6%. תכשיטים בודדים שנמכרו במיליון אירו לא מנעו את הירידה ברווחים. בסופו של דבר הוחלף מנכ"ל, המחירים חזרו לעצמם, וליין משנות ה-20 בשם טרינטי, שהוקדש בזמנו לאמן ז'ן קוקטו - אולי כבר אין לכם כוח לשמוע, אבל בפעם הקודמת בפריז צפיתי ברטרוספקטיבה מקיפה שנערכה לכבודו במרכז פומפידו - יצא לדרך.

"להשיג קרטייה" הוא סרט שמספק לפרובינציאליים הצצה קטנה לעולם התחרותי של שיווק לעשירים, והוא עושה זאת באופן הרהוט ביותר, והמאוזן ביותר, כפי שאפשר לצפות מה-BBC. לא שבעקבות כל מה שלמדתי יש סיכוי שיהיה לי קרטייה בבית או על הצוואר - לאן לעזאזל אני אלך איתו - אבל לפחות אני יודעת מה צריך לעשות, למקרה שיום אחד בטעות אני אתעשר.