באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

***הפוסט נכתב אתמול בלילה, אבל האוטו שלח אותי למוסך, ורק עכשיו הגעתי למחשב***

"טקס פרסי עמי", רביעי 20:30, ערוץ 24

לערוץ 24 היה רעיון משונה: מייד אחרי שהוא סיים לשדר את טקסי פרסי עמ"י, הוא התחיל לשדר אותו שוב מההתחלה. לא בהפרש של יום, לא בהפרש של שעתיים, אלא בהפרש של שתי שניות. אם מישהו חלילה פספס פעם ראשונה, כי בדיוק הוא זיפזפ בין החדשות מפינוי עמונה ל"כתב פלילי", אין לו מה לדאוג. שום דבר לא יקרה. אם אותו מישהו, או מישהי, לא הבינו מה זה בדיוק "קולות האקדמיה", הם יוכלו לנסות לפענח את זה כבר באותו ערב. רוב הסיכויים, אגב, שהם לא יצליחו. ושהבדיחות של מרגול לא יצחיקו גם בפעם השנייה.

באמת שלא הבנתי את זה. ודווקא התכוונתי לפתוח עם שאפו לקטע של אייל קיציס ועודד קטש בפתיחת המשדר, שהתבסס על התירוץ הקלוש שקטש מכיר טוב את היכל נוקיה. כלומר, התירוץ היה קלוש, אבל הביצוע היה יופי, ואין ספק שקטש צריך לקבל הרבה יותר זמן מסך. בוודאי יותר זמן מהראל מויאל או ציקי לבין.

אבל למה להתעסק בשטויות, כשיש הופעות כמו זו של איזבו ושוטי הנבואה עם "הוא", שגם זכה כשיר השנה, עם פסלון שהוענק אקסקלוסיבית על ידי נינט טייב ואביב גפן. ובמילים אחרות: הפרס הכי מדליק של הערב. לא שזה עזר לטקס להיות דומה במשהו לזה של ה-MTV. אבל היי, הבמה היתה יפה, ועברי לידר זכה בפרס הקולדפליי של השנה: יופי של הופעה, שמלהיבה את הקהל בדיוק במינון הדרוש. זה שהוא גם זכה אחר כך בפרסים, זה רק בונוס.

בונוס או עונש, עוד לא החלטתי. יותר מדי פרסים מיותרים היו בטקס הזה. למה לעזאזל צריך גם פרס לזינוק השנה וגם פרס לתגלית השנה? מה זה הזינוק הזה? חייבים לתת פרס לשירי מימון? אין מה לעשות, "בית הבובות" ראויים לפרס שלהם הרבה יותר ממנה, והם עוד הופיעו בפני חיילי גדוד 51 של גולני, ובגלל זה לא הצליחו להגיע בזמן! נשמות טהורות! לגמרי הגיע להם לעלות על הבמה באיחור הכי אופנתי והכי פטריוטי שיש.

האנשים שמאחורי "טקס פרסי עמי" אולי רוצים רייטינג, אבל גם הם יודעים שחשיבותו בעצם שידורו, שנה שנייה ברציפות. הטקס הזה היה יכול להיות משודר בערוץ 2 ולזכות לפי שלושה וארבעה רייטינג, אבל ערוץ מוזיקה ישראלי יש רק אחד, וצריך לחזק אותו. לא בטוח אם הטלנובלה היומית "ילדות רעות" היא הדרך, אבל הטקס בהחלט כן. אם עוד שנה-שנתיים גם שלמה ארצי וריטה יבואו (השנה גידי גוב ודני סנדרסון הגישו פרס, ויהודית רביץ הופיעה), כבר יהיה ברור מי נותן פה את הטון.

בקטנה: המחווה של כל האמנים לאריק איינשטיין אולי נעשתה מכל הלב, אבל גרמה לי לזוז בחוסר נוחות על הספה.