באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"כולם שונאים את כריס", ראשון 21:00, ערוץ ביפ

פעם, בימים שערוץ 3 החזיק בארסנל שלו את הסדרות הטובות בעולם, לסדרה כמו "כולם שונאים את כריס" היה סיכוי להפוך להצלחה בינונית בישראל. ילד קטן שמתמודד מול הצרות של העולם ותמיד קורה לו ההפך ממה שהוא רוצה, יש לזה פוטנציאל. אבל ל"כולם שונאים את כריס" לא היה כזה מזל: היא משובצת בערוץ הנידח ביפ, אחרי "תרגיע" ולפני משהו אחר, בול מול הכדורגל, או מול פספוסים, תלוי איך מסתכלים על זה. והיא גם הגיעה לעולם בעשר שנים איחור.

אני מאוד שמחה בשביל כריס רוק שהתוכנית שהוא הגה הפכה לסדרה שרצה יפה באמריקה, אבל פה אפילו בהליכה היא לא משיגה שום דבר. כאשר Fantasy של "אדמה, רוח ואש" ליווה את הסצינה הראשונה, עוד היה לי חיוך קטן על הפנים. כשגיליתי ששם הפרק הוא "כולם שונאים את קישה", הבנתי שיש לנו כאן בעיה. הרי אם השם בנאלי, מה כבר אפשר לצפות מהעלילה. הרבה דמיון מודרך, וקצת חיוכים, זה הכל. שום דבר להתלהב ממנו ולהכריח את החברים לראות גם.

הסדרה מתרחשת בברוקלין של 1982, ובמרכזה כריס בן ה-13. יש לו אבא ואימא קצת עסוקים, ואח ואחות לדאוג להם. לפי הביקורות המשתפכות שנכתבו עליה ("לא מפחדת להתלכלך בסטיגמות, אפליה וגזענות עצמית"), עוד אפשר היה לחשוב שיש לנו פה גרסה מרוככת של "עשה את הדבר הנכון". אפשר היה? מה פתאום. כאן הכל התחנפות לוואספים. המטרה היא להראות להם שגם השחורים יכולים, על אותו מגרש בדיוק. דיליי של כמה שנים, אבל אז מה. לשיטתו של רוק, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

יש כאלה שקנו את זה: "האיש שעשה קריירה מלתקוע לאמריקנים את הגזענות שלהם בפרצוף, עושה את זה שוב", כתבו, למשל, בוואלה. למה, בגלל שהוא ניסח תשובה ל"כולם אוהבים את ריימונד", סדרה שרצה עשר עונות וזכתה בכל פרס אפשרי? הרי אם מישהו רוצה להצליח באמת, הוא צריך להביא משהו שעומד בפני עצמו, לא משהו שמגיב למשהו קיים. חשיבה מקורית היא קלף מנצח, חשיבה בנאלית היא כרטיס לפח הזבל של ההיסטוריה.

אז כן, טיילור וויליאמס בהחלט חמוד בתפקיד כריס, וטרי קרוז בתפקיד האבא זה יופי של דבר (סקסי), אבל זה לא מספיק. חוץ מזה שילדים לבנים קטנים ומעצבנים כבר היו לנו מספיק. שום מועמדות לגלובוס הזהב לא תעזור כאן, ולא תעשה עליי רושם. אמריקה אולי לא שונאת את כריס רוק, אבל בהחלט אין לה סיבה להיות מאוהבת. לישראל עוד פחות.