באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"אולימפיאדת החורף טורינו 2006", ערוץ 2

השידורים מ"אולימפיאדת החורף טורינו 2006" שיבשו לערוץ 2 את כל לוח התוכניות. קחו למשל את "ארץ נהדרת" בשישי - שבוע כן, שבוע לא, שבוע בלקט. או את "פספוסים", שאתמול נקטעה באמצע מתיחה לטובת ההחלקה של ה(לא) ישראלים גלית חייט וסרגיי סחנובסקי, מה שקצת הרס את ההנאה - למי שנהנה, זאת אומרת - וקצת איחר את השידור של "קצרים". מזל שלאחרונה הוידיאו שלי לא צריך להקליט שום דבר מהערוץ המסחרי הראשון.

בערוץ מסחרי מודדים רייטינג, והרייטינג של האולימפיאדה החורפית, איך לומר בעדינות, לא בדיוק בשמיים - 14.5% בממוצע, שמעידים שלא הו-הה ולא נעליים ולא מחליקיים. עם ישראל לא ממש מתעניין בספורט חורף, בעיקר מפני שאין לו חורף. ומה שהולך עכשיו בחרמון לא ממש נחשב.

אז למה בכל זאת צפיתי אתמול בצמד-חמד שהצליח לא ליפול, בניגוד לקנדים ולאיטלקים שהביאו בחליקה, מגיע להם? או. אז ככה: בילדותי היה לי מחשב קצת מעפן אבל מאותגר משחקים בארבעה צבעים (תכלת, סגול, שחור, לבן). בין היתר, היה לי משחק שנקרא אולימפיאדת חורף, ובו הייתי צריכה להתחרות בכמה מקצועות כמו סקי על מחליקיים, גלישה בסנובורד (לדעתי אז לא הכרתי את המילה הזו), והחלקה על קרח עם שלל תרגילים שצריך לבצע בלי ליפול.

ההחלקה על הקרח היתה אהובה עליי במיוחד, ובכל פעם חיכיתי בכסיסת ציפורניים ל"החלטת השופטים" על הציון שלי. הייתי מסוגלת להתאמן שעות, ובכל זאת להביא טרחה ברגע הלא נכון. בדיוק כמו הקנדים האלה, דוברייל ולאוזון, שהביאו אותה בגרסה מאתגרת של "נמה קי טפה", עד שהגברת דפקה את הברך. אני מודה שאת הטרחה של חייט-סחנובסקי לא ראיתי, אבל אתמול, בשלב הריקוד המקורי, הם הביאו יופי של ביצוע לפי קומבינציית המקצבים הלטינית. 55.65 זה אומנם לא ניקוד להיט, הרוסים עברו את ה-60 בכיף, אבל היי, זה מה שמגיע למי שמרמה [להגיד שהם ישראלים זו רמאות. גם האמריקנים מרמים. המחליקה שלהם קיבלה אזרחות רק לפני חודשיים, והיא בכלל קנדית].

בכל אופן, היום בערב יתקיים גמר הזוגות, ואני לא אהיה מול הטלוויזיה כדי לצפות בו, ובעצם בכל דבר אחר. אם אני אזכור, אני אחזיק לגחס"ס אצבעות ברגליים. אם לא, תמיד אפשר לחפש את המשחק ההוא באינטרנט ולעבוד על הטכניקה. מה שבטוח, טורינו זו סתם עיר. הייתי שם ב-99' ואני ממש לא מתגעגעת.