באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"גברים בשחור", רביעי 22:55, ערוץ 2

מה רונאל פישר ומיקי רוזנטל רוצים מירון לונדון בשעת לילה מאוחרת? שיגיד שזיין מהצד, ויסביר מה זאת אהבה. כל כך פשוט, וכל כך מסובך. בעצם, כל כך "בלייזר". בוודאי כשזה כולל את הנוכחות של הצלם זיו קורן, גבר שבגברים, עובדה, יש לו בבית את גלית גוטמן.

לפני שנה וחודשיים, אשתו של לונדון, נירה, חטפה שטף דם במוח שממנו היא יצאה חצי משותקת. שכבה חודשים בבית חולים שיקומי, עד שהגיעה הביתה על כיסא גלגלים, וכל הזמן הזה ירון טיפל בה במסירות. נכון, בשנים שקדמו לכך הוא עשה לה הרבה צרות, אבל מבחינתה "עקפנו אותן". היא אומרת את זה בקלות, אבל לא נראה שקל לה. חצי דקה אחר-כך היא ממשיכה, "פעם לא הייתי זקוקה לו". כמה כאב יש מאחורי משפט כזה.

זהו ראיון זוגי מוזר, שבו לשני הצדדים לא ברור עד כמה מחטטים, עד כמה חושפים, עד כמה מעיזים. שני הצדדים זה גם מיקי ורונאל נגד ירון ונירה, אבל גם ירון נגד נירה. בהתחלה הוא רוצה לספר, לא רק על החרדות והלילות ללא שינה, והיא אומרת לו "אל תספר להם יותר מדי". אחר כך היא בעצמה מספרת ומספרת, והוא שואל אם זה בגלל שעכשיו הם עומדים ליד הקבר.

הוא לא קורא לזה אהבה, כי אהבה היא מילה שצריך לקחת עליה אחריות. "אני מניח שקוראים לזה אהבה", הוא מסביר, "אבל אני קורא לזה חוזה". האם הוא עמד בחוזה, לדעתו כן. נירה סגורה על זה טיפה פחות. וככה זה נראה:

נירה: "לו היו כל מיני הרפתקאות בדרך, ולי לא... בניגוד לו, אני כולי בשבילו".

ירון: "היא זו שהזהירה אותנו ממחוזות אינטימיים, והיא זו שמכניסה אותנו אליהם... (כשבחרת בי) עשית עסקה טובה".

נירה: "יכולתי לעשות יותר טובה".

ירון: "לא יודע מה קרה לה".

אלק לא יודע. יודע גם יודע, ומתפלל בלב שזה ייגמר. מאבד את הסבלנות. מזל שהיא יודעת לקרוא אותו נכון. אחרי חמישים שנה, גם שטף דם במוח לא ישנה את זה. מה שהוא כן יכול לשנות זה את יכולת התנועה. וכך היא נשארת בבית, וכל הגברים - כולל זיו קורן - יוצאים לשיחת סיגריה במרפסת. לונדון, מודע לכל פיפס (הוא בעצמו התגאה: אני יודע מה תחתכו בעריכה ומה תשאירו בפנים), מספר סיפור על קורס צלילה בשארם א-שייח' שבסופו יושבים על קרקעית הים ומתרגלים מצבי סכנה.

בסיפור הזה, המדריך החליט ללכת אל הזוג פוצי-מוצי שבחבורה, וסגר לאישה את הבלון. במצב הגיוני, הגבר היה אמור להתחלק איתה בחמצן, או להעביר לה את שלו, אבל השניים רק התקוטטו ביניהם. רבו על אוויר. אם היית שואל את הבחור חצי שעה קודם, הוא אומר למיקי, הוא היה אומר לך כמה אוהב את הבחורה, ואיך הוא מוכן למות בשבילה. אבל ברגע האמת אתה מגלה שאלה מילים ללא כיסוי.

אני לא מוכן לזה, אומר לונדון. אי אפשר להגיד סתם "אני אוהב את אשתי", צריך לקחת אחריות על המילים. חוץ מזה, להגיד "אני אוהב" כל אחד יכול, ולכן זה לא מעניין.

פייר, גם ככה לא היה מספיק מעניין: כי אם כבר פותחים הכל, ומדברים בגלוי על ההתמודדות, אז למה לא לדבר על הצדדים הפחות יפים, למה להסתפק במשפט "בוודאי שהייתי רוצה לרוץ עם אישה צעירה באחו יד ביד". רוזנטל ופישר פתרו את זה בהודאה שהם נבוכים מכל הסיטואציה. ובכן, משני אכבר גברים בשחור הייתי מצפה לקצת יותר פאסון. לפחות כמו זה שהם הביאו על גיידמק, כשעוד קראו להם "המפצחים".

רייטינג: 11.6%, מקום חמישי בדירוג היומי (יום חלש יחסית)