באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"הכוכבים של שלומי", חמישי 21:07, ערוץ 10

מזמן לא צחקתי ככה בסרט ישראלי. אבל בעצם, בכל הסרטים הישראלים שהם קומדיות אני צוחקת. אז אם מביאים לי אחד שכולל גם את אסי כהן, גם את אסתי זקהיים, גם את רותם אבוהב וגם את אלברט אילוז (שנתיים אחרי הסרט הם שוב שיחקו אבא ובת ב"טלנובלה (ע"ר)), שאני לא אצחק? ועל זה הוסיפו את סבא אליהו מ"מעורב ירושלמי" בדאבל צ'ק (הפרק האחרון אתמול בערוץ 2, הוקלט. אריה אליאס הגדול, למי שלא הבין), אז שאני לא איהנה? ועוד הריצו כתוביות מלמעלה ש-ER יקירתי חוזרת לימי חמישי, במקום השיבוץ התמוה מול ארץ נהדרת. רק בשורות טובות, אני אומרת לכם. רק בשורות טובות.

בקיצור, יופי של סרט היה אתמול, ברגעים מסוימים היו לי דמעות מרוב צחוק, ברגעים אחרים היו לי דמעות מרוב עצב, אני בכיינית בסרטים כבר הבנתם, ואולי הגיע הזמן להגיד משהו על העלילה שרקח שמי זרחין. שלומי בן ה-16 הוא נער דיסלקט שכולם מתייחסים אליו כאל מפגר. יש לו חברה בשושו בבית הספר, סבא שהוא מטפל בו, אח חייל שמשגע אותו, אימא אחות שזרקה את האבא המרוקאי בגלל שהוא בגד בה עם מרוקאית, אחות שנשואה לבעל קצת "מרוקאי" בעצמו (מסתדר יופי עם החותן) - ויש להם תאומים שאם הם לא היו תינוקות, הם היו עונים לשמות אביר ואדיר.

חוץ מזה יש את רונה (איה קורן) היפה שכולם מתאהבים בה, כולל שלומי. ויש מורה שמזהה את הכשרון של שלומי, ויש מנהל שמאמין בו. ויש לילד הזה  כישורי בישול יוצאי דופן, ויכולת נתינה אינסופית לכל אחד מבני המשפחה שלו. והיכולת הזו כמעט מוחקת לו את האישיות, כי את עצמו הוא שם במקום האחרון. מחלק לכולם כוכבים בעוגיות ובעוגות, ולא משאיר קצת כוכבים בשביל עצמו. והרי הוא בעצמו כוכב, רק שעד היום אף אחד לא אמר לו את זה. אימא שלו אפילו לא אמרה לו אף פעם שהיא אוהבת אותו.

הם כולם קצת משוגעים שם, אבל משוגעים מצחיקים בלי עוונטות. אין לסרט מקום התרחשות מוגדר, זו יכולה להיות כל עיר כמעט, אולי עיירה, אולי מושבה, אולי זו בכלל פרדס חנה. זה ממש לא משנה. מה שבטוח הוא שזה קצת רחוק מחיפה, העיר שבה שלומי אמור לממש את הכישורים שלו.

"הכוכבים של שלומי" היה מועמד ל-12 פרסי האוסקר הישראלי, לא בגלל שהוא כל כך מדהים, אלא בגלל שאין כל כך סרטים ישראלים. באותה שנה שבה נעשה הסרט, 2003, התגאה יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע, מרק רוזנבאום, כי זו הייתה השנה הפורייה ביותר בקולנוע הישראלי זה 14 שנה, כיוון שנעשו בה 16 סרטים עלילתיים (לעומת ממוצע של 9 סרטים בשנים קודמות). אתם מתארים לעצמכם את היום שבו נתגאה ב-30 סרטים ראויים?

אז מועמדויות היו, אוסקר ישראלי קצת פחות. במקום אחד קראתי שהסרט זכה ב-14 פרסים ואותות הוקרה בפסטיבלים בינלאומיים שונים, והופץ גם בבתי קולנוע בארה"ב, בצרפת ובברזיל. בכל מקרה, נקודת זכות אחת "הכוכבים של שלומי" יכול לרשום לעצמו: למעלה מ-80 אלף צופים בקולנוע שזכו לתמורה, ולכן באו שנה אחר כך ל"סוף העולם שמאלה" ועזרו להניע את סלילי הקולנוע הישראלי. לא שלושים, אבל גם לא תשע.

הציטוט האהוב עליי: יש המון. הראשון היה "לך תתקוועד".

"הכוכבים של שלומי", ישראל 2003. 94 דקות. במאי: שמי זרחין. שחקנים: אושרי כהן, אסתי זקהיים, אריה אליאס, אלברט אילוז, איה קורן, רותם אבוהב, אסי כהן, יגאל נאור, יונתן רוזן