באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"חופש מושלם", ראשון 21:00, ערוץ החיים הטובים

מה יותר כיף מאשר לעלות על מטוס ולנחות במדינה זרה? אני מניחה שתמצאו כמה דברים, אבל מבחינתי זה ההיי לייט של החיים. כל הזדמנות לגלות את העולם היא הזדמנות להרחיב את הדעת, ולהעשיר את הנשמה. בתנאי, כמובן, שלא ממלאים אותו בשופינג ובתי קפה.

כן, אני מודה: מבחינתי שני אלה הם בזבוז זמן מיותר. בכלל אוכל בטיול הוא בזבוז זמן. עדיף פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, באמצע רק נשנוש או שניים. כי אחרת יסגרו את המוזיאון, ינעלו את המגדל ויגבילו את הקתדרלה - והרי לא נגיע אליהם שוב. זה חוק כזה: אם הגעתם למקום מסוים, כנסו אליו ואל תדחו למחר. כמו בחיים, כך בטיולים: מה שדוחים למחר, או אפילו לעוד שעתיים, לא קורה. אגב, זה נכון גם במקרה שרואים משהו בחלון ראווה של חנות. להיכנס, לקנות, לצאת. לא שופינג כהלכתו, אבל מאוד פרודוקטיבי.

זו אני, וזה מה שכיף לי, ובדרך כלל גם למי שמטייל איתי. לאכול אפשר תמיד ולשתות אפשר תוך כדי הליכה, אבל לגלות את העולם - אם זה לא הודו או דרום אמריקה - זה עניין מוגבל בזמן. זה לא אומר שצריך לרוץ ממקום למקום, בכלל בכלל לא. לפעמים אפילו נחמד ללכת לאיבוד ואז לגלות מקומות חדשים. העיקר לא להתעסק בשטויות.

קצב הרבה יותר מזעזע מזה יש לכל תוכניות הטיולים באשר הן. בפחות מחמש דקות, מראים לנו אטרקציות של עיר שלמה. קחו למשל את "חופש מושלם" האוסטרלית: מתחילים בפירנצה, קופצים לאוסטרליה, עוברים לאיים המלדיביים, קצת אוגנדה, קצת יפן, עוד פעם אוסטרליה רק מקום אחר, תיקי עור בפירנצה, ארי וד'רצי, עברו לנו 40 דקות. הטור דה וורלד הכי מהיר ביקום.

ה-5 מיליון תיירים שמגיעים לפירנצה בשנה עושים את זה יותר לאט, בוודאי כשהם מטפסים את 463 המדרגות של הדואומו. מצד שני, בפעם הקודמת שלי שם האוסטרלים דווקא עשו את זה צ'יק צ'ק - שני ילדים קטנים ואימא בלונדינית עם כושר מעולה עקפו אותנו בסיבוב, והותירו אותנו מתנשמות מאחור.

משום-מה, הדימוי האוסטרלי לדואומו הוא "האמפייר סטייט בילדינג של פירנצה". אפשר היה לחשוב על משהו קצת יותר קרוב, אבל נסלח לאוזים, יש לנו סיבות אחרות להתרגז עליהם. למשל, על הבחירות הבנאליות להחריד - מוזיאון אופיצי, גלריה דל אקדמיה שבה נמצא דוד, פונטה וקיו ושוק סן לורנצו. כאילו אין בעולם סנטה קרוצ'ה, גני בובולי ופיאצה מיכאנג'לו, או אפילו מקומות פחות מתוירים מאלה.

אפשר היה לקוות ששאר המקומות יהיו פחות צפויים, אבל אם באיים המלדיביים מציעים את צפון מאלי לצוללים ולגולשים, נדמה לי שהלכה התקווה. מצד שני, אין לי מושג מה משמעות ההמלצה על מירוץ המכוניות המתנגשות בראשוורת', שנמצאת במרחק שעתיים ממלבורן. זה דווקא נראה לי מגניב: ילדים מגיל 12 יכולים להשתתף, מדובר במכוניות טרנטה שאפשר להתנגש איתן כמה שרוצים, ובלילה עושים את תחרות אלוף האלופים - 35 מכוניות, 50 סיבובים, וכולם באוהלים מסביב. אני לא מחבבת בוץ, אבל זו נראית לי חוויה של פעם בחיים.

אופציה יותר מגניבה היא האי נגמבה, שבאגם ויקטוריה, שבאוגנדה, שבאפריקה. בנגמבה יש שמורת שימפנזים יתומים שמצילים מכל אפריקה. הם מתוקים להפליא, ובהיותם המין הקרוב ביותר לאדם, הם מבינים לא רק מילים אלא גם רגשות. מצד שני, בבגרות הם חזקים פי חמישה יותר מהאדם, אז לא כדאי להתעסק איתם. פייר, הייתי הולכת להתנדב שם חצי שנה בכיף.

בשלב של אוטארו, "הוונציה של יפן" - שוב דימוי אוסטרלי קלוקל - כבר התייאשתי. עם כל הכבוד, אני הייתי נותנת סיבוב חוזר לאוסטרליה וקפיצה לניו זילנד לפני שהייתי אומרת מושי מושי. אבל מה, נתנו לי יופי של רעיונות. עכשיו צריך תקציב כדי לממש אותם.

הערה אחת לערוץ החיים הטובים: חלאס עם המעברים של מושיק גלאמין ושלי גפני, שחוזרים על עצמם בהיסטריה. יש גבול לכל תעלול.