באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"האלופה", ראשון 20:05, ערוץ 3

לא, לא, לא, אני לא רוצה להתמכר שוב לטלנובלה היומית של ערוץ 3. הספיקה לי "טלנובלה (ע"ר)", זו שהורידה אותי לתהומות שבהם אסור לי לספר לאן אני מזפזפת בחדשות, כי כל הרפיוטיישן שלי ילך לזבל. אוי אוי אוי, אם רק יידעו מה אני עושה במקום לצפות במיקי ויעקב, זה יהיה הסוף שלי. ואם ידעו שאני מקליטה בוידיאו במקום, זה גם לא יהיה יותר מוצלח. מוטב פשוט להכחיש.

בתור התחלה: שיר הפתיחה ממש גרוע. לא דומה בכלום לשיר המעולה של טלנובלה (ע"ר).

אהממ, זה לא בדיוק הכחשה.

בתור המשך: עופר שכטר, ולדימיר פלדמן, איציק זוהר, יוסף סוויד, ארבעה גברים שכל אחד מהם עושה לי את זה בדרכו שלו.

אהממ, שוב לא הכחשתי כלום.

טוב, הנה: יהודה לוי לא עושה לי את זה.

וזו אפילו לא הכחשה, זו האמת.

מה אני אמורה לעשות עם קבוצת הכדורגל הכוח ירושלים, שהבעלים שלה גמזו התאבד, בדיוק כמו שקרה להפועל חיפה ורובי שפירא? מה אני אמורה לחשוב על מירב גרובר בתור בעלת מכון יופי, בחיקוי עלוב לברוריה פסקל? האם אי פעם אני אצליח לא לתעב את יעל הדר? ומה זה לעזאזל השמות האלה, סער פדידה ותום שלייפר? מי, מי אחראי על הרעיון? ומה קרה לאלי דנקר, הבן שלו התגעגע אז הוא בא לארץ? וואלה גם כן יופי.

נכון יופי של הכחשה? עכשיו קבלו יופי של ציטוט, מסבא של שלייפר (שכטר): "אתה מפורסם מהפוסטרים... תזיין.. תהיה כדורגלן, אתה לא ארטיסט... אל תהיה פייגלע!". לפדידה (לוי) זה לא היה קורה. מצד שני, רומן לשעבר עם האחיינית של ריטה זה לא יותר הגיוני. אין, אין על שכטר.

המשך הכחשה: תנסו להחליש את הקול, ולקרוא רק את הכיתוביות. תת-רמה, בחיי. "שמענו עלייך", משפט מפתח. "טורבינה, טורבינה, טורבינה", משפט המשך. חבל שלא היו כמה משפטים בניגרית להעלות את הרמה.

נו, אז מה יהיה איתי? פיצול אישיות? ובכן, זה נחסך ממני: הבלוג והכותבת יוצאים לחופשת יומולדת (יוצא ב-5 באפריל, למדייקים), וישובו רק בעוד שבוע. נראה מה תהיה ההכרעה אז, ולא, זה לא יהיה בפנדלים.