באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"משחק מלוכלך", שני 22:00, ערוץ 2

כנראה שאני עוד לא בנויה לצפייה בתוכניות שלמות.

זו המסקנה שאליה הגעתי אחרי "משחק מלוכלך", המוקומנטרי על "משחק מכור", תוכנית שאני לא רואה אף פעם. בדרך כלל זה לא מפריע לי: ראיתי סרט על נינט טייב בלי לראות תוכנית אחת של כוכב נולד, ראיתי מייקינג-אוף'ס של סדרות אמריקניות שלא ראיתי אף פעם כמו "חופשי על הבר", אבל מה, עם "משחק מלוכלך" לא הצליח לי.

כאשר שום דבר לא אמיתי, את מי זה מעניין? יכול להיות שזה הפוך על הפוך של ריאליטי, יכול להיות שזה ההומור של החבורה ויש כמה אנשים שחושבים שזה גאוני, אני, מה לעשות, לא התחברתי. לא יודעת מי זו הנועה הזו שעשתה את הסרט ומי קבע לה שככה הוא ייראה, אבל גם אני כמו "ג'ני מה-CNN" חושבת שארץ נהדרת מצחיקים יותר. שלא לדבר על כל הכתבות מאחורי הקלעים שעשו על החבר'ה של קשת - ולדעתי ראיתי את כולן חוץ מאלה ששודרו בגיא פינס.

(ידעתם שבמטוסים של אל על מקרינים גיא פינס תחת השם "אטמוספירה"? יש אייטמים בני כמה חודשים, אבל לאנשים כמוני זה לא מפריע. ממילא אנחנו לא נזכור כלום אחרי הטיסה)

בקיצור, היה סתמי ביותר. טוב שלא ראיתי אותם עד עכשיו.

הכל מתוזז

"יאיר לפיד", שני 20:45, ערוץ 2

פחות משעה קודם: דודו טופז אצל יאיר לפיד. בעיניי, מדובר בגאון טלוויזיה שיודע לתת את השואו. לא הייתה שנייה אחת משעממת, ולא היה אכפת לי לשבת עם מגבת על הראש גם עוד שעה. לא היה אכפת לי גם לשמוע שוב שהפעם הראשונה של דודו היתה בגיל 17 וחצי עם זונה והוא שילם על זה כסף קטן, לעומת כל פעם שבה הוא התחתן ואז שילם כסף גדול. מצדי שימשיך לפחד מחתונות, העיקר שלא יפסיק לדבר שטויות.

שטויות היו גם חלק נרחב מהשאלון המורחב, שלשמו טופז בכלל הגיע. את התשובות שלו הוא חילק למצחיקה ולרצינית. למשל, עם איזו שחקנית היית רוצה לשחק. המצחיקה, עם אגם רודברג בתור הבן שלה (טוב, כשאני כותבת את זה כאן, זה נשמע עצוב), והרצינית, עם קרן מור או איילת זורר (בחירה טובה).

שאלה אחרת: מה היית רוצה שיהיה כתוב על המצבה שלך. המצחיקה, "חץ שאומר שני קברים ימינה מפה זה יאיר לפיד" (טוב, זה אפילו לא הומור מקברי), הרצינית, "היה איש טוב, עשה טוב, חי טוב" (נתון לוויכוח, אבל עובר יפה). נו, אז אלה לא דוגמאות שעוברות טוב בכתב, מה לעשות שאי אפשר לכתוב פרצופים. אגב, גם את הבדיחה הכי טובה שהוא שמע השנה אני לא יכולה לכתוב פה, כי היא בנויה על רפליקה ווקלית.

אפשר לאהוב את טופז, אפשר לשנוא, אפשר להתרגז ואפשר להיות אמביוולנטיים - אבל אי אפשר למות משעמום. זה משהו שאי אפשר להגיד על המכורים המלוכלכים שבאו אחר כך, עם כל הכבוד ל"שנינות" של ליאור וגורי.