"מכתבים ברוח" , "מיומנו של ישראלי שפוי", שישי מ-19:30, ערוץ הבידור הישראלי
יוסי בנאי ז"ל, איזה אמן.
מה אפשר להגיד? שהלך לנו יוצר ענק?
הלך, וחבל שהלך. ועוד יותר חבל שלא הייתי פה כשזה קרה. בכל זאת, בחייו, הבן אדם נגע בנימי נפשי.
אבל מה, חייבים להגיד, מניירות שעובדות טוב על הבמה נראות מוגזמות על המסך. וזה מה שקרה בהקרנה של ההצגה "מיומנו של ישראלי שפוי". למשל בקטע של הסופרפארם, והשיחה עם המוכרת מרובת המבצעים. מצד שני, בקטע השבדי, שבו הוא חולם שהוא גר בפרבר של אופסלה (עיר אוניברסיטאית, הרביעית בגודלה במדינה, ביקרתי, באמת יופי של עיר נטולת צרות), לא יכולתי שלא לחייך.
אבל המופע ארוך מדי לטלוויזיה, פשוט לא עובר. ולא נותר אלא להצטער על כך שלא נוכל לראות אותו שוב על הבמה (וגם לכעוס על עיתונאים שכותבים שהם לא חיבבו אותו באופן מיוחד. בשביל מה זה טוב? לא חיבבתם, אל תכתבו. את זה הייתם צריכים לכתוב כשהוא היה חי ובריא).
כן, שידרו אתמול שוב גם את "מכתבים ברוח", בבימויו של רם לוי. סרט טוב, אבל דורש המון סבלנות. ואתמול, לא היתה לי (בפעם הראשונה שצפיתי בסרט, בהקרנתו הראשונה בטלוויזיה, זה היה אחרת. וגם התרגשתי כשקראו רחוב על שמו של הסבא בנאי).
יהי זיכרו ברוך.