באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"השיר שלנו", שבת 16:00, ערוץ 2

מי שלא מחובר ללוויין, עונה שלישית של "השיר שלנו" לא אומרת לו שום דבר. מצדנו, זו יכולה להיות עונה 14, ולחלופין אפשר להמציא טלנובלה - כלומר דרמה יומית - חדשה. אלא מה? שבינתיים אנחנו קוראים בעיתון ביקורות מזעזעות על רמת התכנים של הסדרה, ולא מבינים איך זה שגידי גוב רצה מיוזמתו להשתתף בפרק הסיום של אחת העונות.

בדיוק בשביל אנשים כמונו, שאוכלים את השיט של הכבלים בכיף, כל אחד מסיבותיו הוא, המציאו את השידורים החוזרים - וליתר דיוק את שיתוף-הפעולה המתמשך בין טדי הפקות לזכיינית ערוץ 2 קשת. בקשת צריכים למלא את השבת, בטדי תמיד צריכים כמה ג'ובות, וכך נמכרה העונה הראשונה (בינתיים) לשידור פלוס פרסומות בערוץ המסחרי.

אז התיישבתי לראות מה כל כך נורא. ולא מצאתי. זאת אומרת, הכל היה סבבה, לא פחות ולא יותר מ"טלנובלה (ע"ר)" ז"ל. שמחתי לראות את אלכס אנסקי בקאסט (עוד הוכחה לכך שלא מדובר בזבל), ואת עליזה רוזן שהיא שחקנית נהדרת, וכמובן שנהניתי מכל החבורה הצעירה (ובמיוחד מנחנח, אם זה מעניין מישהו). נינט - אני מבינה שעליה בנויה הסדרה, אבל זה באמת לא היה לי חשוב. כמו שאת טלנובלה (ע"ר) רצו לבנות על יעל בר-זוהר, וזה לא הזיז לי בשיט.

אמה מה? בעוד הכבלים מזגזגים כל שנה עם טלנובלה אחרת, "השיר שלנו" הולכת וצוברת קהל מעריצים נאמן. אפשר היה לראות זאת היטב בטעם העיר לפני שלוש שנים (אז נינט ורן באו לשיר על הבמה), ואפשר היה לראות זאת השנה, כשהפרק היומי הוקרן כמעט ארבע פעמים ברצף על מסך גדול, והרבה אנשים ישבו על הטריבונות לצפות. אני ראיתי רק פרומו קטן, אבל לו הייתי לבד, יכול להיות שהייתי נשארת לעוד כמה דקות. אולי אפילו עד סוף הפרק.

מול זה הציבו השנה בכבלים את "האלופה" שפשוט לא ממריאה, ואני עומדת מאחורי הכותרת לביקורת שכתבתי עליה - "אלופה להחלפה". כל כך לא ממריאה, עד שהרגישו שם חובה לשחרר לעיתונות את הסצנה שבה עופר שכטר מנשק את יהודה לוי, אולי בכל זאת מישהו יואיל בטובו לצפות וגם לדבר על זה אחר כך. הלך הקסם של "טלנובלה (ע"ר)", ובא במקומו דרעק, ועכשיו כבר מאוחר מדי להגיד נו, נו, נו!

חייבים להודות: נכון לעכשיו, ככל שזה נוגע לטלנובלת הבית, הלוויין לוקח בהליכה.

גו מיקמיק!