
"הצילו", ראשון 22:00, אקסטרה הוט
כבר שלשום בערב, ככה במקרה, זפזפתי לי ומצאתי פרק של "הצילו" (במקור:Rescue Me). לא צפיתי בכולו, רק כמה דקות כדי להיכנס לאווירה, ועוד כמה דקות כי הוא ממילא עמד להסתיים. בכל זאת, יש שם לפחות שני בחורים שווים, ואף אחד מהם זה לא דניס לירי.
אתמול התיישבתי לצפייה "רשמית", פרק שלם מהתחלה ועד הסוף, 45 דקות. מה אני אגיד לכם, זו היתה טעות להתעלם מהסדרה עד עכשיו. סביר מאוד שאלמלא "שני גברים שמנים", הייתי ממשיכה לדלג באלגנטיות, אבל מרגע שנכנסתי לזה, אני לא מתכוונת ללכת לשום מקום. לקחו לי את "המגן", חיפפו את "הסמויה", העלימו את "MI5", ומכרו את נשמתה של "הסופרנוס" לשטן, סליחה ללוויין. אז לאן בדיוק יש לי ללכת? למחשב? לא תודה.
"הצילו" מביאה את סיפורם של כבאי ניו-יורק בשנים שאחרי מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר. הם איבדו שם 343 חברים, אבל זה לא בהכרח עשה אותם לאנשים טובים יותר. הם מהמרים, משתכרים, עושים עבודות מהצד, מזיינים מאחורי הגב, ולא עושים הנחות לאף אישה שרוצה להצטרף לתחנה. אגב, שני השווים הם מייקל הטירון (בגילומו של מייקל לומברדי), ושיין (סטיבן פסקל).
מעל כולם בולט טומי גאווין, בגילומו של דניס לירי, גבר לא מאוד יפה אבל עם סקס אפיל מפיל. כמובן שהוא גם זה שעושה צרות ולא תמיד הולך לפי הקו - מי אמר ויק מאקי? מי אמר מייק נולטי? מי אמר אדם קרטר? כולם צודקים - אבל בסוף משיג את המטרה, וכולם מרוצים. יש לו גם לב טוב, רק פאדיחות להראות את זה ליד החבר'ה, אז מדובר בסוד שלו ושל הצופים. התוצאה: מועמדות לפרס גלובוס הזהב, והשתפכויות של עיתונאים בנוסח "זה התפקיד הטוב ביותר בקריירה שלו".
אני מודה, לא זוכרת כלום מהקריירה של לירי, בשביל זה אני צריכה גוגל (התחיל כסטנד-אפיסט עם תוכנית ב-MTV ב-1987, פרץ לתודעה עם הצגת יחיד בפסטיבל אדינבורו ב-1991. שיחק גם ב"לכשכש בכלב", וב-1999 הקים קרן למען הכבאים. באמת פלא שבחרו בו לשחק פה). אבל זה לא באמת משנה: ב"הצילו" הוא פשוט יושב על המשבצת הנכונה, וקשה לפספס ממנה. ואיך הוא קיבל את המשבצת? פשוט מאוד: הוא אחד המפיקים.
העונה השלישית של הסדרה עולה בארה"ב מחר. אנחנו עדיין "תקועים" עם העונה הראשונה (פרק 10), אבל בקרוב מאוד תעלה השנייה. כיוון שבניגוד אליי לרובכם יש מחשב שעומד בעומס, המלצתי היא אחת: לצמצם פערים, להתרווח על הכיסא, וליהנות מסדרה משובחת. לפחות עד יולי, כשטוני חוזר.