באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"לפני השקיעה", שלישי 21:30, הוט דרמה

מקסים. פשוט מקסים. זו התחושה הכי מדויקת שהצלחתי לנפק לעצמי אחרי שסיימתי לצפות ב"לפני השקיעה" - סרט-ההמשך של "לפני הזריחה", תשע שנים אחרי. ג'סי (איתן הוק) כתב ספר על המפגש ההוא, ועכשיו הוא מסיים בפריז את סיבוב היח"צנות האירופי של הספר. אל חנות הספרים שבה הוא פוגש קוראים מגיעה סלין (ז'ולי דלפי), וכל הזיכרונות צפים ועולים ויש כל כך הרבה מה להגיד - אבל הפעם יש להם בקושי שעה וחצי. מה מספיקים בכל כך מעט זמן?

לינקלייטר ביים סרט שכולו בפריז בלי להפוך אותה לבנאלית. הצדדים הקסומים והחבויים שלה מקבלים הזדמנות, ולא בשביל להפוך אחר כך למסלול לתיירים ("אמלי", "צופן דה וינצ'י"). דלפי והוק היו שותפים לכתיבת התסריט, וההרגשה היא של סרט שנעשה בהמון אהבה ובלי למרוח אף דקה מיותרת (77 דקות, זה הכול, כבר לא עושים סרטים באורך כזה בימינו).

תוך כדי השיחה הארוכה שלהם, שנעה בין שלל לוקיישנים, עולים משפטים כמו "לא לרצות כלום עלול להעיד על כך שאתה בדיכאון", כי מהו אדם בלי רצונות. נכון, אין אכזבות ואין אומללות, אבל גם אין שום אושר. ואיינשטיין כבר אמר, מצטטת סלין, שאם אתה חי בלי להאמין שקיים בעולם קסם או מסתורין, אתה משול לאדם מת. בעולם שלה ושל ג'סי יש הרבה קסם לא ברור, וחתול אחד בשם צ'ה (לא כי היא קומוניסטית, כי צ'ה זה היי בארגנטינה) שנותן שירימו אותו על הידיים כאילו כלום, שזה גם סוג של קסם אצל חתולים.

בדרך-כלל סרטים בלי סוף עולים לי על כל מפלס העצבים, ומה זה סרט שלם בלי אף נשיקה, בסרט הקודם הם אפילו שכבו פעמיים (אז זה היה מרומז, הפעם מדברים על זה). אבל פה שום דבר לא מפריע. כלומר ברור שזה יקרה אחרי שיירד המסך, וזה מספיק.

נדמה לי - הופה, זה הולך להיות אישי - שאהבתי את הסרט גם מפני שעברתי חוויה דומה בפריז, וגם מפני שהזדהיתי עם הרבה מהדברים שסלין אמרה. וכמה נחמד זה לדעת שאתה לא לבד עם התחושות האלה. שזה בסדר. וגם שיש תקווה בסוף. אולי הוא לא ייראה כמו איתן הוק, אבל יש סיכוי לא רע שהוא יישמע כמוהו. הרי קיימים גברים כאלה גם במציאות.

טריוויה: הצילומים נערכו רק 15 יום.

נוט טו סלף: לא להביא יותר ציטוטים של מבקרים לפני שרואים סרט. מהיכן אורי קליין הביא את הרעיון שבניגוד לסרט הראשון, "'לפני  השקיעה' מתרחש ברובו בחללים סגורים; השוני הזה מהווה את אחת הסיבות למלנכוליה העזה העוטפת את הסרט"? הרי יש צילומי חוץ כמעט במידה שווה לצילומי פנים, ואין שום מלנכוליות עזה. אם כבר: אותנטיות מרהיבה.

"לפני השקיעה", ארה"ב 2004. 77 דקות. במאי: ריצ'רד לינקלייטר. שחקנים: איתן הוק, ז'ולי דלפי (קיבלה את פרס השחקנית הטובה באיזה פסטיבל בסן פרנסיסקו). תסריט: כל השלושה פלוס קים קריזן (ארבעתם היו מועמדים לאוסקר בקטגוריה הזו)