באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

צילום: ריאן

"חוצה ישראל", חמישי 19:30, ערוץ 23

שאנן סטריט, סולן הדג נחש, הגיע לפגוש את רינו צרור והתלתלים הפתוחים ב"חוצה ישראל". בן 35, גר במחנה יהודה, אוטוטו אב לבן שני (או שאולי זה כבר קרה, התוכנית הוקלטה לפני שבוע בערך), והכי הרבה מוטרד היום מיחסי יהודים וערבים. אבל זה רק היום, בעוד שבוע או בעוד חודש זה יכול להיות משהו אחר. בדיוק כמו ירושלים: עכשיו גר בה, אבל מי יודע מה יהיה, אולי יום אחד יבוא לתל אביב.

את זה הוא אומר. אני לא הייתי שמה כסף על העניין: אם בגיל 35 אתה עדיין ירושלמי, שום דבר כבר לא יוציא אותך מזה (אפילו שללהקה שלך יש שיר מגניב בול על העניין. גם בעוד 15 שנה לא תוכל להיות הסולן בשיר הזה. אבוד לך). מהתקופה היחידה שלי בירושלים, שנה ומשהו לפני עשור, למדתי שמוטב לשמור על הפרדת כוחות: תל אביב לתל אביבים, ירושלים לירושלמים. חוץ מזה שהאחרונים צריכים שתישאר להם קצת גאווה, אי אפשר לנטוש אותם ככה.

אבל אנחנו סוטים מהעניין. צרור מתלהב מהרעיון של אקטיביזם חברתי ומוזיקלי, והוא מנסה לדחוף לשם את סטריט בכל הזדמנות:

שאלה: מוזיקה יכולה לשנות משהו?

תשובה: "זה ראי שמשקף את המצב".

הצקה: אבל בכל זאת.

תשובה: "המוזיקה לא משנה, אבל עוזרת לתרגם תחושות למילים".

יופי, יצא מזה בכבוד. עכשיו הוא צריך להסביר למה הוא גר במחנה יהודה, ומהיכן מגיעים טקסטים לשירים, ועד כמה הוא מוטרד מהפער החברתי, ולמה הוא לא בועט מספיק, ומה הוא מתכוון לעזות כדי להוציא את צרור מהאכזבה. לרגעים נדמה שלסטריט מתחשק להגיד לו "צא מזה, אח שלי, אי אפשר מחאות כל החיים", אבל לא נעים לו. בכל זאת, לך תגיד למישהו שמבוגר ממך בעשרים שנה שאפשר להפנות אנרגיה גם למקומות אחרים. הוא עוד ייעלב.

במקום זה, סטריט מספר איך נולד אצלו הרעיון לעשות את פסטיבל בשקל, אחד הדברים היותר מבורכים במקומותינו: לפני שש-שבע שנים "הדג נחש" הופיעו בפעם הראשונה בפסטיבלים הגדולים, שנטיפי ובומבמלה. זו היתה הפעם הראשונה של סטריט מול כל כך הרבה אנשים, והוא הבין את הקסם שבעניין. דבר שני, בבומבלה יצא לו לפגוש בשירותים כמה צעירים מאשקלון שהסתננו דרך הים (חוף ניצנים) כי לא היה להם כסף לכרטיס.

אומנם באותו רגע הוא יכול היה לעזור רק לאחד, עם הצמיד שמקבלים בכניסה לפסטיבל, אבל בהמשך עזר לעוד הרבה צעירים עם המצאת "פסטיבל בשקל" - שכולל לא רק הופעות של אמנים מצוינים, אלא גם הרבה פעילויות וסדנאות מסביב. וכל זה לא כדי לקחת פרנסה מהמפיקים, אלא כדי הזדמנות גם למי שאין לו יכולת כלכלית ליהנות מהמוזיקה.

לצרור זה לא מספיק. הוא מתלונן: "אבל הפסטיבל זו מוזיקת מיינסטרים". לייק הלו, בוקר טוב, מה בדיוק הוא חושב? שלקהל בפריפריה לא מגיעה אותה מוזיקה ששומעים במרכז? למה מישהו במגדל העמק צריך לשמוע רק להקות אזוטריות שאף אחד לא מכיר? למה הוא צריך לקבל רק מחאה, ולא הרבה הנאה? ממש קריעת ים סוף הרינו הזה (מזכיר לי את השיר של REM, אול דה ווי טו רינו, אבל בטח זה מיינסטרים בשביל צרור, אז נעבור הלאה) - אבל גם מזה סטריט יצא בשלום.

ואז, פחות או יותר, נפל לי האסימון. שאנן דיבר על אחותו שנפטרה מסרטן לפני קצת יותר משנה, ואני נזכרתי באחד ירושלמי שעכשיו בביקור בארץ, שקראתי ועקבתי אחריו תקופה ארוכה, ואז הוא נעלם מסיבות הגיוניות, ולאחרונה חזר. ובעצם בכל הזמן הזה גם יצא לי להגיד מילה טובה או שתיים על הדג ועל הנחש, בלי שיהיה לי מושג מכלום, למרות שפעם חשבתי שיש לי חושים טובים. וואלק, משפחה מוצלחת. גם עבדו עליי יופי, גם ניצחו את רינו - ואת שני הדברים לא עשו בכוונה.

וגם, בדיוק היום