איזה עולם מטומטם: האו"ם מודיע על הפסקת אש, ישראל מאשרת אותו ויוצאת לפעולה הגדולה בתולדות המלחמה הזו, נסראללה אומר שהוא מקבל את ההפסקה וזורק 53 קטיושות עד שמונה בערב. לגאונים מאמריקה ומאירופה אין מושג מה קורה להם מתחת האף. אני, דן חלוץ, דפקתי הקופה לקחתי הכסף.
בסדר, אז בתיאוריה זה אמור להתחיל בשני בבוקר. אבל קולו של אלון בן דוד עדיין מהדהד לי במוח, כשהוא מסביר שפעולת צה"ל הענקית זה לא משהו שאפשר לסגור בכמה ימים. יותר בכיוון של כמה שבועות, כך הוא רמז. אבל חלוץ, בראיון מיוחד לחדשות ערוץ 10, יש לו אמת משלו. "אין לנו שום צורך ואין לי שום רצון להישאר על אדמת לבנון... (למה, חבל, יש להם אחלה נוף, אם תחכה לחורף תוכל לעזות סקי) אבל אנחנו צריכים למצוא מישהו שיוכל לקחת מאיתנו את המקל" (הרי אין לנו שום גזר לתת).
רגע של נחת: "לא נולדתי רמטכ"ל, ואני גם לא אמות רמטכ"ל, אלא אם..." (טפו טפו טפו, חמסה חמסה, מלח מים). לדעתי, אפילו עמנואל רוזן חייך.
רגע של לוגיקה: "במזרח התיכון, מי שיתנבא על סיבובי אלימות אחרונים...", ייצא טמבל. בסדר, הבנו.
רגע של חינוך: "אני חושב שיש לי הרבה מקום להשתפר". זה אומר שאתה עולה כיתה בבית ספרנו, או לא? כי מי שמחלק ציונים נמוכים לעצמו, קצת מקצר את הדרך לוועדה המייעצת.
ובינתיים אצל אילנה:
איתי אנגל נכנס עם החיילים לדרום לבנון, ואילנה דיין בטוחה שיש לה אכבר סקופ, לראשונה בתולדות הבלה בלה בלה. קודם כל, צריך לספר לה שחיים אתגר עשה אותו דבר, ופרסם עוד קודם, בערוץ 10. דבר שני, אצלו לא הראו פצועים מקרוב. שזה הרבה פחות נורא. אבל מבחינת אפקטיביות וריתוק למסך, אנגל לוקח בהליכה ובלי אפוד.
בכל יום לומדים משהו חדש: למכשיר הקשר האישי שמתלבש על האוזן קוראים בצבא "מדונה". יען כי הגברת עשתה לנו את ההיכרות הראשונה עם העסק המצ'וכלל. זה מה שכמעט הרס למ"פ ביצ'ה, וזה בסופו של דבר מה שהציל אותו. כיפאק היי לאיתי הגיבור.
התוצאה:
פספסתי את ההתחלה של "המגן". היה פרק חזק. קוואנו הזה? הייתי שמה לו מלכודת עכברים. אם זה היה עובד, הייתי עושה אותו דבר לנסראללה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
