באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"לחזור", באחד מבתי הקולנוע הקרובים לביתכם

ההמלצה הראשונה שקבלתי על הסרט לוותה בהוראה "הביאי איתך חבילת טישו", יען כי אני ידועה כבכיינית גדולה בסרטים. כיוון שאני אחת שמגדילה ראש, בנוסף לטישו גם נמנעתי מלשים פס שחור מתחת לעיניים, כדי לא להבהיל את העולם בצאתי מהאולם. כמעט התביישתי כשקניתי פופקורן: מי טוחן תירס קופץ בזמן העצב האינסופי? אז אכלתי בשקט.

בקולנוע שלנו לא היתה הפסקה במהלך הסרט, כך שלא היתה לי הזדמנות להתקשר לממליצה ולשאול אותה אם זה משתפר (במובן הדמעות) בחלק השני. לבד גיליתי: זה לא. הדמעות יישמרו לעלילה אחרת. אני נותרתי יבשה לחלוטין.

זה לא אומר ש"לחזור" הוא סרט רע. מצא חן בעיניי הכוח הנשי שמפעיל את העניינים, בין אם זה החבאת גופה במקרר או הפעלת מסעדה. אבל למה, למשל, לא נוצר שום רומן אמיתי בין ריימונדה (פנלופה קרוז) לבחור שבא לבקש ארוחות צהרים לצוות הסרט שלו? מה יש, קצת אהבה היתה הורסת את כל התזה?

לחזור אל העבר, לחזור על העבר - שניהם רלבנטיים אצל אלמודובר, שטוען שבעקבות הסרט הזה גם הוא הצליח למצוא את הצד הסקסי של קרוז, למרות שהוא הומו מוצהר. הוא באמת סיפק איזו סצנה או שתיים שבהן משקיפים על החזה שלה מלמעלה, אבל ממנו ציפיתי ליותר. לפחות בתחום ההצחקות הוא שמר על הרמה.

וזה הזמן להביא את העלילה הצבעונית בקצרה: ריימונדה גרה בפרבר של מדריד, נשואה לשיכור בטלן, ויש להם בת בשם פאולה. סולה (לולה דואניאס), אחותה, היא ספרית שעובדת בבית, לא נשואה ובלי ילדים. ארבע שנים קודם לכן ההורים שלהן נשרפו יחד עם הבית, בכפר באזור לה מאנשה (שבו נולד אלמודובר), הידוע בשריפות הרבות שלו - מה שגורם לכולם להכין לעצמם קברים מראש, כולל המצבה, ולנקות אותם כל הזמן. לריימונדה ולסולה יש דודה זקנה בכפר, שמולה גרה שכנה קצת היפית ומוזרה. יום אחד השיכור נרצח, הדודה מתה, האימא חוזרת לחיים, והעלילה הופכת לסוריאליסטית כמתבקש.

בעיניי, אפשר היה להאריך את הסרט בחצי שעה, ולהעניק לו כמה סצנות חסרות: הרומן של ריימונדה, פלאשבקים לכאב החבוי שלה, וסצנה משעשעת של סולה. לחלופין, אפשר היה להעיף כמה סצנות, למרות שקשה לי לחשוב איזה - אלמודובר הוא עדיין בין אלה שמעניקים משמעות לכל דבר שהם עושים, מבלי לחפף בסגנון ההוליוודי. לכן, זהו סרט חובה למעריצים, וסרט אופציונלי למתחזקים. כל השאר יכולים לוותר.

בקטנה: "כשהתחלנו לעבוד יחד, לשנינו לא היה כלום, ממש כלום. התגלינו יחד, נהפכנו לכוכבים יחד, עבדנו יחד במשך כעשר שנים, והקשר בינינו היה כה אינטנסיווי, גם במישור המקצועי וגם במישור האישי, הוא ידע הכל עלי ואני ידעתי הכל עליו, שבשלב מסוים כבר לא ידעתי מי אני ומי הוא. זה לא היה נורמלי. זה היה חייב להתפוצץ" (כרמן מאורה מסבירה את 17 שנות הנתק בינה לבין אלמודובר, שהסתיימו בעבודה על הסרט).

"לחזור" (Volver),  ספרד 2006. 120 דקות. במאי: פדרו אלמדובר. שחקניות: פנלופה קרוז (ריימונדה), לולה דואניאס (סולה), כרמן מאורה (האימא-סבתא ארינה), בךנקה פורטיו (אגוסטינה, השכנה מהכפר), צ'וס למפריאווה (הדודה פאולה), יוהנה קובו (פאולה, הבת של ריימונדה).