באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"הג'וב האיטלקי", שישי 21:00, ערוץ 10

"הג'וב האיטלקי" הוא לא סרט טוב, ובכל זאת נהניתי ממנו. הוא מבוסס על נוסחאות שחוקות, אין בו שום דבר מקורי, יש הרבה תוכן שיווקי, וב"אושן 11" עשו את זה יותר טוב, וגם עם קאסט יותר מעניין. מול בראד פיט, ג'ורג' קלוני, מאט דיימון, ג'וליה רוברטס, אנדי גרסייה וזו רק ההתחלה, ניצבים מארק וולברג, שרליז ת'ורן, אדוארד נורטון וזה הסוף. אם שתי החבורות היו מתחרות ביניהן על השוד המושלם, לא קשה לנחש מי היה לוקח. בקיצור, לא כוחות.

ובכל זאת נהניתי קצת, הרבה בזכות וולברג, שחקן שאני מאוד אוהבת וגבר שבגברים. אל השוד הגדול שלו הוא (כלומר צ'רלי) יוצא עם חוכמה שמנפק האב הרוחני שלו, ג'ון (דונלד סאת'רלנד): "יש שני סוגים של גנבים - אלה שעושים את זה כדי להעשיר את החיים, ואלה שעושים את זה כדי להגדיר את החיים". שניהם עומדים בפיאצה סן מרקו, הכיכר המרכזית של ונציה, אבל יופייה של הכיכר לא מבלבל אותם. אחרי הכל, בעבר שימשו שני העמודים שבכניסה אליה לתליית גנבים. וזה הרבה יותר מהותי.

זה השלב המשמח, שמפצה על מירוץ הסירות הבנאלי: החלק הראשון של הסרט מתרחש בעיר התעלות החביבה עליי, ועושה לי חשק לחזור אליה. אחרי זה יש קצת הרים מושלגים, קצת פילדלפיה והרבה ללוס אנג'לס - על אף שאין גרם של מקוריות בריבוי הלוקיישנים, היה נחמד לעשות סיבוב קטן בכולם בלי לזוז מהספה. תוך כדי, ניסחתי לי בראש שאלת טריוויה: בכמה סרטים מהסוג הזה השמיעו את "money" של הפינק פלויד? (כאן מדובר בגרסת כיסוי שהקליטו Velvet Revolver).

כדי לתאר את העלילה, לא צריך לזכור את השמות: חבורה של שודדים מתוחכמים שלא משתמשים באקדחים, חלילה, מצליחה לשדוד מטילי זהב מסומנים (הטבעה של רקדנית) בשווי 35 מיליון דולר. באמצע, אחד מהם בוגד (נורטון), רוצח את ג'ון, מנסה להרוג את השאר ללא הצלחה, ובורח עם הכסף. הם שורדים, מאתרים אותו, ויוצרים קשר עם הבת של ג'ון, מפצחת כספות למחייתה, כדי שתבוא לנקום את מותו של האב בשוד הכספת. היא עושות קולות מוסריים, ובסוף מצטרפת. הדבר היחיד שאפשר לתהות עליו הוא האם היא יפה יותר או פחות מג'וליה רוברטס.

כמתבקש, הם מגלים שהמניאק שלקח מהם את הכסף לקח מהם גם את החלומות, וכל מה שהוא קנה לעצמו אלה הדברים שהם חשבו לקנות לעצמם אחרי הג'וב האיטלקי ההוא. עניין הנקמה הופך להיות הרבה יותר רגשי, ויש גם אוקראינים שנכנסים כדי לסבך את העלילה, ולהזכיר לאמריקנים איפה נמצא הרשע האמיתי.

בדרך כלל בסרטים מהסוג הזה אני מנסה ללמוד משהו, לשכלל את החשיבה שלי, מי יודע לאן אצטרך לפרוץ יום אחד. אבל כאן לא מצאתי שום דבר להעתיק. מצאתי רק שלל נוסחאות שחוקות וחסרות היגיון, שלא הפתיעו אותי בגרוש. וזה כנראה המדד הטוב ביותר לסרט רע.

משהו שצופה רגיל מול הטלוויזיה לא זוכר: מדובר בגרסה חדשה לסרט משנת 1969, בבימויו של פיטר קולינסון ובכיכובו של מייקל קיין. ועדיין, באושן עשו את זה יותר טוב.

"הג'וב האיטלקי" (The Italian Job), ארה"ב 2003. 111 דקות. במאי: פ. גארי גריי. שחקנים: מרק וולברג, אדווארד נורטון, שרליז ת'רון, דונלד סאת'רלנד, מוס דף, ג'ייסון סטת'ם, סת' גרין.