באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

עד לפני זמן לא רב, לא ממש הכרתי את השחקן טימוטי האטון. יכולתם להעמיד אותו למסדר זיהוי עם עוד כמה שחקנים ומתחזים, ולא היה לי מושג במי מדובר. זו כמובן לא חוכמה: אני לא מכירה מחצית משחקני הוליווד, וזה שראיתי אותם משחקים בסרט מסוים או בסדרה מסוימת לא מבטיח שאזכור אותם בפעם הבאה. אנשים עם זיכרון קצר כמו שלי צריכים לראות את טום קרוז מגיל 13 בסרט "קוקטייל", כדי לזכור מי זה אבא של סורי.

אבל אנחנו לא כאן בענייני טום אלא בענייני טימוטי, למרות ששניהם בערך בני אותו גיל, וגם התחילו את הקריירה פחות או יותר באותו שלב. בחג הזה ראיתי שני סרטים מוקדמים של האטון: "אנשים פשוטים" ו"הבז ואיש השלג". שניהם לא אדירים בעיניי, אבל יש כאלה שחשבו אחרת - "אנשים פשוטים" זכה בארבעה אוסקרים, כנראה על פריצת הגבולות השמרניים (הכל יחסי), מתוכם שניים חשובים: לבמאי רוברט רדפורד ולשחקן-המשנה האטון. השניים גם זכו בגלובוס הזהב, האטון קיבל פרס כפול - גם כשחקן המשנה וגם כשחקן המבטיח של השנה - ומארי טיילור מור קיבלה פרס משלה על תפקיד האימא הקפואה. "הבז ואיש השלג" אולי זכה במשהו, אבל אני לא יודעת מזה.

"אנשים פשוטים" מביא את סיפורה של משפחה שבה הבן האהוב טבע והבן הפחות אהוב ניסה להתאבד, ומטפל בקשר הלא מובן מאליו בין אימא לילדיה, בהעדפת אחד על פני השני, בהתמודדות עם המוות, ובחיפוש אחרי סיבות לחיים. ובכל זאת, הדבר הראשון שחושבים כשרואים אותו הוא "כמה קיפר סתרלנד דומה לאבא שלו כשהיה צעיר". שמתי לב לזה כבר במ.א.ש, אבל גם כאן אפשר לראות עד כמה דולנד סתרלנד השפיע על יורשו - ולהצטער שהבן לא לקח עוד משהו מאביו. למשל, יכולות משחק מגוונות.

האטון משחק כאן את קונארד, הבן הלא מועדף עם הנטיות האובדניות, והסצנות שלו עם הפסיכיאטר הן בפירוש ההשראה לסצנות של רובין וויליאמס ומאט דיימון ב"סיפורו של וויל האנטינג". ועדיין, הסרט נראה מיושן, אולי אפילו אמריקאי-מיושן, וכיום עיקר גדולתו בשמות שעשו אותו.

"הבז ואיש השלג" אינו טוב יותר במובן הזה: הסרט, משנת 1985, ממש דורש רימייק. ואם זה כבר בהפקה, אז יש לי כמה עצות לבמאי, במיוחד לסצנה במעבר הגבול. ועצה אחת כללית: יותר קלוז-אפים.

הסרט מבוסס על סיפור אמיתי: שני חברים, כריסטופר בויס (האטון) ודאלטון לי (שון פן עם קול צווחני מזעזע), מתגוררים להם בקליפורניה. אחד בדיוק נטש את בית הספר לכמורה, השני בדיוק סיים עסקת סמים. העולם לא נראה להם להיט, כל אחד מסיבותיו הוא, אז הם מחליטים שאם כבר חרא לפחות נעשה ממנו כסף.

כריסטופר עובד בתפקיד סודי בחברה סודית בשם RTX (במציאות קוראים לחברה TRW), משהו שאבא שלו, סוכן FBI לשעבר, סידר לו. בגלל זה הוא גם לא עבר תחקיר יסודי בכניסה לתפקיד: ויטמין פי טוב להכל, גם לביטחון. כריסטופר, שרואה עם איזה אנשים הוא נמצא, ואיך לאמריקה לא אכפת לרצוח בשם הצדקנות, מחליט להעביר סודות לרוסים, דרך מקסיקו. אז דאלטון נוסע עם המידע, חוזר עם הכסף והבקשות, וכך המעגל הזה עובד עד שלמישהו נמאס.

במשך כל הזמן הזה כריסטופר מגדל את הבזה שלו, באדיקות ראויה לציון, ודאלטון מסניף את השלג שלו גם כן באדיקות. זה הדבר היחיד שמאפיין אותם, וגם זה מרחוק: הסרט לא משכיל ליצור שום הזדהות עם הדמויות, אולי מפני שזה פשוט יהיה מאוד לא פטריוטי. בכלל, אם הממשל האמריקני לא שם כסף על ההפקה הזו, אני צנצנת. מסך הברזל עוד לא ירד אז, ב-1985, והפטריוטיות היתה בשיאה. וכשאלה הם פני העניינים, אין שום סיכוי לראות איך ה-CIA עובד. כלומר, בואו נסמוך על בחורינו המצוינים. עינויים יש רק אצל המקסיקנים. אצלנו הכל בשושו.

האטון גדל וצמח מאז, ושיחק בעוד כמה סרטים, טובים יותר או פחות. אני לא בטוחה אם אזהה אותו בגרסה המבוגרת, אבל היי, תמיד יש סיכוי שיסדרו לו סרט עם טום קרוז.

טריוויה: כריסטופר בויס נידון ל-40 שנות מאסר, דאלטון לי נידון למאסר עולם. בויס זכה לשחרור מוקדם מהכלא ב-2003, לי שוחרר ב-1998. יש שמועות שאחרי השחרור שון פן שכר אותו כעוזר אישי.

"אנשים פשוטים", ארה"ב 1980. 124 דקות. במאי: רוברט רדפורד. שחקנים: דונלד סתרלנד, מארי טיילור מור, טימוטי האטון, ג'אד הירש.

"הבז ואיש השלג", ארה"ב 1985. 131 דקות. במאי: ג'ון שלזינגר. שחקנים: טימוטי האטון, שון פן. שיר הנושא: דיוויד בואי, This is not America.